Page 225 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה

‫פני המנורה ‪225‬‬

‫רב יהודה אומר בשם רב‪ :‬עד זומם משלם לפי חלקו‪ .‬בתחילה‪ ,‬מציעה הגמרא שכל אחד מהעדים‬
‫משלם חצי‪ ,‬אך זהו איננו חידוש של רבה‪ ,‬וכבר שנינו במשנה‪ :‬משלשין בממון ואין משלשין‬
‫במלקות! אלא‪ ,‬כגון שהוזם רק עד אחד מתוך העדים‪ ,‬והוא משלם את החצי בו הוא התחייב‪ ,‬אך‬
‫שנינו בברייתא שכלל לא משלמים במקרה זה‪ ,‬שכן אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם!‬
‫לפיכך אמר רבא‪ :‬באומר 'עדות שקר העדתי'‪ ,‬ובמקרה זה אמר רב שהוא משלם רק לפי חלקו‪ .‬על‬
‫דברי רבא שואלת הגמרא‪ ,‬כיצד יכול העד לחזור בו ולומר 'עדות שקר העדתי'‪ ,‬והרי כיון שהגיד שוב‬
‫אינו חוזר ומגיד! אם כן‪ ,‬עדותו הראשונה קיימת‪ ,‬ולא השניה‪ .‬אלא‪ ,‬באומר העדנו והוזמנו בבית דין‬
‫פלוני‪ ,‬ואין זה כדברי רבי עקיבא שאמר שעד זומם איננו משלם על פי עצמו‪ ,‬אלא התנא בברייתא‬

‫סובר שהתשלום של עד זומם הוא ממון ולא קנס‪.‬‬

‫ומסיקה הגמרא‪ ,‬שניתן להעמיד את הברייתא גם כשיטת רבי עקיבא‪ ,‬באומר 'העדנו והוזמנו בבית דין‬
‫פלוני וחוייבנו ממון'‪ ,‬ובמקרה זה עדותו היא על ממון שחוייב ולא על קנס‪ ,‬ועל אף שהיה מקום לומר‪,‬‬
‫שמכיוון שהעד איננו יכול לחייב את חבירו לשלם גם הוא לא יתחייב לשלם‪ ,‬אמר רב במקרה כזה‬

‫שמשלם לפי חלקו‪.‬‬

‫במשנה כתוב על עדים זוממים שאמרו‪' :‬מעידין אנו את איש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה‬
‫כתובתה'‪ ,‬והלא בין היום ובין למחר סופו ליתן לה כתובתה – אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה‬
‫של זו‪ ,‬שאם נתאלמנה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה‪ .‬ונחלקו אמוראים בשאלה כיצד שמין?‬
‫אמר רב חסדא‪ :‬בבעל; רב נתן בר אושעיא אומר‪ :‬באשה‪ .‬כלומר‪ ,‬העדים אומרים על פלוני שגירש את‬
‫אשתו בפנינו ביום פלוני‪ ,‬והבעל אומר לא גרשתי ואיני חייב לה כתובה‪ ,‬ונמצאו העדים זוממין‪ .‬מה‬
‫ישלמו העדים הללו? אם תאמר כל הכתובה‪ ,‬והלא שמא ימות או יגרשנה היום או מחר וסופו ליתן‬
‫לה כתובה‪ ,‬נמצאו שלא היו מפסידין אותו כלום‪ .‬ולפיכך אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו‬

‫מספק‪ ,‬שאם נתארמלה או נתגרשה יטלנה לוקח‪ ,‬ואם מתה יירשנה בעלה ויפסיד מעותיו שנתן‪.‬‬

‫ומפרש רש"י‪ ,‬שיש לפתור משנתנו לשני צדדים‪ ,‬הרי יש לאיש ולאשה זכות ספק בכתובה זו‪ ,‬היא‬
‫מצפה שאם ימות או יגרשנה תגבה את כולה והוא מצפה שאם תמות בחייו יירשנה‪ ,‬יפה כח זכותו‬
‫מכח זכותה שהוא אוכל פירות הקרקע המיוחד לכתובתה תמיד ולא היא‪ ,‬ועוד שהוא מוחזק ועומד‬
‫והיא מחוסרת גבייה‪ ,‬ואם באו למכור לאחר זו זכות ספיקה וזה זכות ספיקו – שלו נמכר ביותר משלה‪,‬‬
‫ולשון המשנה משמע‪ ,‬ששמין זכות ספיקה‪ ,‬כמה אדם רוצה ליתן בטובת הנאה שלה ואותו לא ישלמו‪,‬‬
‫וכל השאר ישלמו‪ ,‬שכל השאר היו מפסידין אותו בעדותם‪ ,‬אבל אותם דמים לא היו מפסידין אותו‪,‬‬
‫שהרי גם עתה כשהוזמו אם היתה רוצה למכרה יתן לה הבעל ברצון טובת הנאה זו‪ ,‬וכך סובר רב נתן‪,‬‬
‫על אף שזו חומרה גדולה אצל העדים‪ .‬ואולם‪ ,‬רב חסדא סובר‪ ,‬ששמים את זכות ספיקו‪ ,‬ואותם דמים‬