Page 29 - נפלאות בהעלֹתך תשפ
P. 29
ךתלעהב | םינג ןיעמ 29פ
פרקי אבות
פרק ב
על המשנה להלן (פ“ה מ“י) “שלי שלך ושלך בור ועם הארץ
שלי עם הארץ — שנהנה ומהנה בשוה ,וזהו
ישובה של הארץ ,אבל אינו יודע קרא דכתיב משנה ה
׳ושונא מתנות יחיה׳ .וזהו לשון עם הארץ האמור
בכל מקום ,שרוצה בתקונה של הארץ אבל אין הּוא ָה ָיה אֹו ֵמר ֵאין ּבּור ְיֵרא ֵח ְטא
בו חכמה להבדיל בתקונין הראויין“ .גם כאן, ְוֹלא ַעם ָה ָאֶרץ ָח ִסיד...
עם הארץ הוא אדם טוב עם כוונות טובות אבל מפרש הברטנורא “בור — ריק מכל דבר
חסרה לו את חכמת התורה כדי להבין בתיקונים ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע .והוא גרוע
הראויים (כמו הרבה אנשים טובים שעוסקים מעם הארץ ....ולא עם הארץ חסיד — אבל ירא
בפוליטיקה היום .)...ממילא נלמד שלהיות חסיד חטא אפשר שיהיה ,שהרי הוא בקי בטיב משא
אמתי פירושו לדעת לתקן נכון את החברה ומתן“ .כלומר ,בור הוא אדם שאינו מבין בעניני
והמדינה לפי תורה! העולם ,בעסקים ,כשדה בור שאינו חרוש .האדם
צריך להיות כשדה חרוש ,לחרוש פירושו גם
פירוש נוצר חסד לחשוב בעומק ,מחשבה העושה ׳חריצים׳ במח.
לעומת זאת ,׳עם הארץ׳ כאן הוא אדם טוב,
הרבי מקאמרנא בפירושו נוצר חסד מפרש מעורב בחברה ומנהל מערכת יחסים תקינה עם
בדרך אחרת לגמרי :הּבּור הוא אחד שלומד תורה, אחרים ,אע“פ שלא למד תורה .לכן עם הארץ
מתפלל ומקיים את כל המצוות בהידור ,אבל הוא יכול להיות ירא חטא ,כי יראה פירושה רגישות,
ורגישות לחטא כלפי הקב“ה מתחילה ברגישות
כמו ּבֺור מים עומדים“ ,כמו שהוא אתמול כך
הוא היום“ ,ללא התחדשות בעבודתו .בור כזה כלפי אנשים אחרים!
בּור = יצחק .מיצחק נלמד איך להפוך שדה
אינו ירא חטא — חטא פירושו חסרון ומי שאין בור לשדה חרוש“ :ויצא יצחק לשוח בשדה“
לו תחושה פנימית של החטאה־החמצה בכך (ויצחק קרא למקום המקדש שדה) — יצחק
שאינו מתחדש ,לא יוכל להרגיש גם החטאות יוצא לשדה לעשות חשבון נפש ,לחרוש בנפש
אחרות בעבודת ה׳ כי הוא מושלם בעיני עצמו. פנימה ,ולהתפלל לפני ה׳ מקרב איש ולב עמוק.
גם פירוש זה מתקשר ליצחק [=בור] ,בעל מדת כך חורשים את השדה והופכים להיות יראי חטא.
היראה ,שהרי עבודת יצחק היתה לחפור בארות לעומת זאת ,מיצחק יוצא עשו “איש שדה“ ,זהו
ולמצוא מים חיים. שדה בור שאינו ירא חטא.
להשלמת הדברים נלמד מפירוש הברטנורא
ומיהו עם הארץ? זהו “צדיק אמת ,קדוש
וטהור“ ,אלא שלא הגיע לבחינת ׳אין ממש׳!
אחרי כל עבודת הקודש שלו ,במקום מאד פנימי
יש לו איזו ׳פניה׳ דקה לעצמו (הוא מרגיש ׳אני
עובד את ה׳׳) ולא הגיע לבטול מוחלט .אחד כזה
אינו יכול להיות חסיד! חסיד הוא “המתחסד
עם קונו“ ,ללא פניה לצורך עצמו ,אפילו פניה
דקה שבדקות ,וכל עבודתו היא רק להגדיל את
שם ה׳ בעולם.

