Page 4 - meorot_hakashrut_6
P. 4
הגאון הרב יוסף אפרתי שליט"א
ראש בית המדרש להלכה בהתיישבות
בענין תרופות בתערובת חמץ בפסח
החזו"א ,הראשון ,דלדעתו אם התרופה איננה ראויה למאכל אדם אפי' כתבנו (ישא יוסף ח"א סי' פב) אודות תרופות שטעמן מר ואינן ראויות
שלא נפסלה מאכילת כלב די בכך ,ודבר זה כבר כתבו כמה אחרונים לאכילה אף ע"י כלב ,אי אריך להשתמש בהם בפסח כאשר מעורב בהן
בסוגיית הגמרא הנזכרת לעיל (פסחים כא) בדין חרכה קודם זמנו עי"ש חמץ (ולרוב החשש חמץ הוא בחומר המגבש שהוא מורכב מעמילנים של
בשפ"א ,וע"ע בפמ"ג (סי' תמב משב"ז ס"ק ח) .ועוד מתבאר מדברי חמץ ,ובויטמנים יתכן שהויטמין עצמו מופק מחמץ ,ולמותר לציין שאין
החזו"א דס"ל דבתרופות לא שייך אחשביה כי דעתו על הסמים ,ולא על הדיון אודות סירופים שיש בהם טעם ,ועלול להיות בהם חמץ) .ומחמת
האוכל .ולפי החזו"א אכן אם הסמים -ולא החומר המגבש יהיה חמץ,
שהעירונו על כמה דברים שכתבנו -נרחיב בזה.
שייך בזה אחשביה .ודו"ק. הנה לכאורה הי' צריך להתיר את השימוש בתרופות אלו ,הואיל ונפסלו
וגם אליבא דהחזו"א צריכין לומר דבטריאק"ה אסור לאוכלה מפני מאכילת כלב ,ובריש הדברים שם הבאנו דעת רבותינו הראשונים ובכללם
שמעורב בה שאור ודבש ,ודעתו גם עליהם ,שהרי אוכלה בתורת מאכל. הרא"ש (ריש פ"ב דפסחים) דהא דאיתא בגמ' דחרכו קודם זמנו מותר
והנה החזו"א המשיך וכתב [בתוך סוגריים] "ואמנם לקמן סי' קיז סק"ה בהנאה -זהו בדוקא הנאה ,אבל באכילה אסור כי הוא מחשיבו לאוכל,
מבואר דכל שמערב בידים ע"מ לאכול החמץ בפסח אף שנפסל קודם וכתב הט"ז (תמב סק"ח) דאיסורו מדרבנן ,והגם דדעת הרבה מרבותינו
הפסח אסור" .וכוונתו למה שביאר שם דכל זה בנפסל מעצמו "אבל הכא הראשונים ה"ה הראב"ד (בהשגות על הרי"ף) והר"ן (ריש פ"ב) והמהר"ם
קיימינן שהוא מערבו בידים וניחא ליה בתערובתו הלכך כשאוכל את חלאווה (שם בסוגיא) להקל אף באכילה וז"ל "ונקט בהנאתו משום שאינו
ראוי לאכילה ,אבל ה"ה אי בעי למיכל ליה דכעפרא בעלמא הוא" ,מ"מ
התערובת חשיב ליה אחשביה גם לחמץ והלכך אסור מדרבנן לאוכלו". להלכה פסקינן כהרא"ש ,ולכן פת שנפסלה ,אף שאינו חייב לבערה ,אסור
ובטרם נפן לעיין בדברי החזו"א ,נזכיר מה שכתב מרן רבינו זצוק"ל
(בקובץ תשובות ח"א סי' מט) דרק מה שנתעפש ונתקלקל מלהיות לאוכלה מטעם דאחשביה (עיין סי' תמב סעיף ד ובמ"ב סקכ"א).
מאכל לכלב הוי כעפרא בעלמא ,אבל במידי דנטל חמץ ועבדו ותקנו אלא דהבאנו דהישועות יעקב (תמב סק"ז) כתב "דסברת אחשביה לא
לדבר שיהיה חפץ בו הרי לא סמכינן בכה"ג דנפסל מאכילת כלב .ותמך שייך רק באוכל הדבר בעיניה ,אבל כשנתערב בדבר אחר אין לנו ראיה
יתידותיו בדברי מהר"ם שיק (או"ח סי' רמב) ועוד אחרונים .והיה רבינו דאחשביה ,דהרי קאכיל ע"י תערובות" ,ולפ"ז הי' צריך להיות מותר לאכול
מבאר טעמם דדווקא בחמץ בכה"ג יש להחמיר ,שהרי אנו רואים דאיסור את התרופה שהרי נפסלה מאכילת כלב עוד בטרם שהגיע זמן איסורו,
חמץ איננו דוקא האוכל כמות שהוא ,שהרי גם שאור אסור באכילה אע"פ ואין בזה משום אחשביה שהרי החמץ כאן בתערובת .ובעניי נתקשיתי
שאינו ראוי לאכילה .וסברא כעין זו כבר הזכירו רבותינו הראשונים דהלכה פסוקה בשו"ע (שם סעי' ד) "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל
בביאור הדין של חובת הביעור של חמץ שנפסל מאכילת אדם ,שחייב אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם כגון התריקא"ה -או כמו שנציין
לבער אף שאינו ראוי לגר (עי' ר"ן פסחים יג בדפי הרי"ף ד"ה ונשרפת להלן "טריאקה" -וכיו"ב אעפ"י שמותר לקיימו אסור לאכלו"[ .בענין
תריקא"ה יעויין ברמב"ן (שמות פרק ל פסוק לד) שכתב "הטריאקה
עם הטמאה בפסח). איננה סם אחד אבל היא מרקחת רבת ההרכבה ,יכנס בה שאור ודבש
והנה החזו"א ביאר טעם הדבר דכל שהוא מערבו בידים ואוכל אח"ז את ובשר שקצים ורמשים ,כי יכנסו בה אבק העקרבים ובשר האפעה ,כי לכך
התערובת נשאר הדין דחשיב אחשביה גם לחמץ ,וכאמור ציין החזו"א נקראת כן ,כי הארס בלשון יון תריאק וכן בלשון תלמוד טרקיה חויא -
לדברים אלו כבר בכותבו דין טבלאות רפואה ,ובאמת קשה היאך התיר שבת קט ע"ב ,וכן הוזכרה המרקחת בלשונם כי טוריאקה לכוליה גופא
החזו"א טבלאות רפואה שמעורב בהן קמח הלא התם ה"ה מערבן בידיים, -נדרים מא ע"ב"] וביאור הדברים כמו שכתב המשנה ברורה (ס"ק כ"א)
וא"א לומר דלדעת החזו"א כל דבריו בסי' קיז הינם דוקא אם אותו אדם "ואף שאינו ראוי לאכילה מ"מ כיון דהוא אכלו אחשביה" ,הרי מבואר
הוא המערב ואז חשיב אחשביה ,דהרי טעמו של דבר אינו מחמת קנס
אלא משום אחשביה ,וכשמערבים בכוונה קמח בטבלאות חשיב אחשביה, דגם בתערובת אמרינן אחשביה ודלא כהישוע"י.
והנה הגם דכפי המבואר מהשו"ע שגם בתערובת יש שאלה של אחשביה,
ועדיין לא זכיתי להבין דבריו הקדושים. ואם כן יש לאסור שימוש בתרופות ,הרי מצאנו לשלשה גדולי עולם -
ומעתה נשוב לדעת מרן רבינו זצוק"ל ,כמו שביארנו (בישא יוסף ח"א) שאינם מתנבאים בסגנון אחד ,ואף על פי כן סבירא להו דמותר להשתמש
הרי לדעתו יש מקום לדון לאסור להשתמש בתרופות שיש בהם תערובת בתרופות .הראשון הוא ה"יד אברהם" דכתב (יו"ד סו"ס פד) על מש"כ
חמץ מתרי טעמי ,האחד ,שכל שהחמץ אינו נפסל בתהליך קלקול אלא המחבר (סי"ז) ששרץ שרוף מותר לאכלו משום רפואה דעפרא בעלמא
מערבים את החמץ כפי רצונם לייעוד מסויים אין בכך שאינו נאכל לכלב הוא" ,וא"כ הכא נמי אי לאו דלרפואה ,ודאי אין להתיר שרץ שרוף
משום היתר של "חרכה קודם זמנו" ,וטעם נוסף לאיסור הוא מהדברי לרפואה ,אף שנפסד מאכילת אדם משום דאמרינן מדאכליה אחשביה,
מלכיאל (ח"ה סי' כב אות י בנוסח שטר הרשאה למכירת חמץ) דכל דבר רק כשאכלו לרפואה מותר ,דאז לא שייך לומר מדאכליה אחשביה דהא
שניתן להפרידו ולהשיב החמץ לאיתנו חשיב גם כעת כחמץ .אמנם מרן חליו מוכיח עליו שאינו אוכלו רק משום רפואה" .הרי דלדעתו דבר
רבינו זצוק"ל הביא דברי החזון נחום (סי' מו) דסבירא ליה דתערובת שנפסד מאכילת אדם כל שמוכח שעושה כן משום רפואה ,ה"ז מותר
חמץ שיש בה רעל אפילו שאפשר להפרידו ע"י אמצעים כימיים אינו לחולה -לא בגלל הקולא של חולה ,אלא משום דכשאוכלו לרפואה לא
עובר עליה בבל יראה ,ודימה זה לשאור שייחדהו לישיבה וטחוהו בטיט שייך בזה אחשביה ,דאחשביה שייך רק באכילה .ואין להקשות על היד
דאף שאפשר בהפרדה מותר לקיימו ,עי"ש .והנה בדברי החזו"א המובאים אברהם מדין הטריאק"ה הואיל והטריאק"ה (כפי שהבאנו מהרמב"ן) יש
לעיל משמע דתרופות חשיב שא"א להפריד הקיים ,ויש לעיין בדבריו
הקדושים אי סבירא ליה שכל שבמציאות א"א להפריד וניתן להפריד רק בה אוכל ,אלא שאינה מאכל בריאים ,ולכן אמרינן בזה דין אחשביה.
ובשו"ת אגר"מ (או"ח ח"ב סי' צב) כתב סברא דומה ,דאחשביה לא שייך
באמצעים כימיים חשיב כאינו יכול להפריד. בדבר שלוקח לרפואה "דאף דברים מרים ומאוסים נוטלים לרפואה".
והנני בקצירת האומר ,דכנים הדברים שכתבנו בתשו' הנז' לעיל דלדעת והיינו דהסברא באחשביה היא ,דאדם זה שאוכל הדבר הנפסד שונה
מרן רבינו זצוק"ל ,מי שאינו חולה ראוי שלא ישתמש בתרופות שיש בהן הוא משאר בנ"א ומחשיב דבר סרוח למאכל ,אבל בתרופות לא שייך
חמץ אפי' נפסל מאכילת כלב ,אולם חולה אפי' שאין בו סכנה ,מותר לו הכי דהרי הכל נוטלין אף דברים מרים מפני שזקוקים לרפואה .והגם
ליטלם כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קנה סעי' ג) דאיסורי הנאה מדרבנן שיתכן שיש נ"מ בין דברי היד אברהם לאגר"מ מ"מ מדברי שניהם עולה
מותר להתרפאות בהן אפי' חולה שאיב"ס ולכאורה לא גרע הכי ,ובפרט
דלכאורה חשיב לחלק מהשיטות לא כדרך הנאה ,ועוד דיש לצדד שכל דבתרופות שאינם ראויים לאכילת כלב לא שייך אחשביה.
והחזו"א (באו"ח סי' קטז אות ח) כתב "טבלאות רפואה שמעורב בהן
שהמאכל אינו ראוי חשיב שלא כדרך הנאתו ,ומותר לחולה ואכמ"ל. קמח וכו' ,ואם הן מעורבין בדברים שאינם ראויין לאכילת אדם אין
אמנם לפי החזו"א כמבואר בדבריו בטבלאות רפואה ,בנד"ד צ"ל דשרי בהן משום חמץ כדין נפסל מאכילת אדם כיון שא"א להפריד הקמח וגם
ליטלם ולאו דוקא לחולה ,וצ"ל במה שציין לסי' קיז ה"ז כמו שהבאנו שם אינו ראוי לחמץ בו ומותר לבולעם בפסח לרפואה ,ואף למאי דמשמע
בשם הסטייפלר זצוק"ל דאע"פ שהחזו"א מסתפק בדבר ואולי כוונתו מאחרונים ז"ל דלאכול לכתחילה אסור אפי' חמץ שנפסל מאכילת כלב
למה שהזכיר דבריו בסי' קיז מ"מ הלכה למעשה היקל( .עי' אורחות רבינו וכמו שכתבנו ס"ק ז ,מ"מ ע"י תערובת שאר דברים מותר דלא שייך
פסח אות כג) ומחובתי לציין דממרן הגרח"ק שליט"א שמעתי דאין להקל כאן אחשביה דדעתו על הסמים" .הנה שני דברים מתבארים בדברי מרן
בזה וכמו שהבאתי בשם מרן רבינו זצוק"ל.
מאורות הכשרות ׀ ניסן תשע"ט 4
