Page 8 - meorot_hakashrut_6

‫הגאון הרב אברהם רובין שליט"א‬

‫רב ואב"ד בית דין צדק 'מהדרין' רחובות‬

‫בענין ביטול חמץ בלב ללא אמירה בפה‬

‫כבוד הרה"ג המפו' הירא והשלם מוהר"ר משה בצלאל פריד שליט"א‬

‫מג"ש ומרביץ תורה לרבים‬

‫החיים הברכה והשלום‪.‬‬

‫אעשה כבקשתו להעלות על הכתב יסודות הדברים שנדברנו‪ ,‬אודות מה שנשאלתי ע"י אחד מהרבנים העוסקים במלאכת הקודש בגלילות רוסיא‪,‬‬
‫אודות יהודי מבוגר הנמצא בתחומו אשר היה בבחינת תינוק שנשבה‪ ,‬שגדל רחוק מהיהדות וכל מעשיו היו בשוגג‪ ,‬וכמו אנוסים מחמת רדיפת הדת שהיו‬
‫במקומות מושבותיהם‪ ,‬ועתה הוא בעל יכולות ועשיר בנכסים שברשותו ישנם מפעלי מזון‪ ,‬אשר יש בהם כמויות אדירות של חמץ גמור‪ ,‬ועתה הסבירו‬
‫לו בשפתו כבר זמן רב לפני פסח‪ ,‬דיני הפסח וחוקתו וגם לימדוהו שעליו לבטל כל חמץ שנמצא ברשותו [מה שלא נמכר לגוי ולא מצא בבדיקת חמץ]‪,‬‬
‫שהוא צריך לבטל בליבו כל החמץ שברשותו‪ ,‬וכמו כן אמרו לו שצריך שיבטל קודם זמן האיסור‪ ,‬אלא שלמעשה בזמן שביטל החמץ לא היה לו סידור‬
‫או הגדה תחת ידו‪ ,‬ולא ידע באיזה נוסח מדויק עליו לבטל‪ ,‬לכן חשב בליבו שהוא רוצה לבטל כל החמץ ולא אמר בפיו כלום‪ ,‬רק הצהיר אח"כ בפני‬
‫מיודעיו שהוא ביטל את החמץ בליבו‪ ,‬ועתה נשאלתי לשאלת מקורבו המטפל בעניניו ומקרבו להנהגת דיני ישראל‪ ,‬האם אפשר לומר שקיים בזה הדין‬

‫שצריך לבטל‪ ,‬או שהם צריכים לטרוח להגיע אליו בהקדם קודם זמן האיסור‪ ,‬להמציא לידו נוסח בשפה שמבין‪ ,‬כדי שיאמר הביטול דוקא בפה‪.‬‬

‫משש שעות ולמעלה‪ ,‬ואחר איסורא לא מהני ביטול‪.‬‬ ‫ויש לחוש שמא ישאר ממנו בבית ויעבור עליו‪ ,‬לכך‬ ‫א] והנה כדי לעמוד על גדר ענין זה של ביטול חמץ‪,‬‬
‫ואומר ר"י דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי‪ ,‬מטעם‬ ‫טוב לחזור ולבטלו קודם שתגיע שעה ו'‪ ,‬שאז נאסר‬ ‫כיצד הוא משפטו וחוקתו שהוא דבר שעיקרו בלב‪,‬‬
‫דמאחר שביטלו הוי הפקר ויצא מרשותו‪ ,‬ומותר‬ ‫ואינו בידו לבטלו‪ ,‬ומ"מ לא יסמוך על ביטול היום‬ ‫אם מועיל שיקיים ביטול חמץ במחשבה וגמירות‬
‫מדקאמרינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה‪.‬‬ ‫שלא לבטלו בלילה‪ ,‬כי ביטול הלילה הוא עיקר‬ ‫דעתו בלב‪ .‬יש לערוך בזה סוגיא זו של ביטול חמץ‪,‬‬
‫והא דאמרי' בנדרים (מה' ע"א) הפקר בפני שלשה‪,‬‬ ‫בשעה ידועה מיד אחר הבדיקה‪ ,‬וליכא למיחש שמא‬
‫מדאורייתא אין צריך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ישכחנו‪ ,‬משא"כ בביטול היום דאיכא למיחש שמא‬ ‫ולסדר שיטות הסוגיא הזו וכדלהלן‪.‬‬
‫אי' בפסחים ו' ע"ב אמר רב יהודה אמר רב הבודק‬
‫ויעוי' בחי' הרמב"ן (שם) שהאריך טובא להק' על‬ ‫ישכחנו ולא יבטל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫צריך שיבטל‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬אי נימא משום פירורין‪,‬‬
‫שי' התוס' דביטול מהני משום דחשיב כאילו החמץ‬ ‫ומשמע בדברי הטור שבאמת אין סיבה מיוחדת‬ ‫הא לא חשיבי‪ ,‬וכי תימא כיון דמינטר להו אגב‬
‫נעשה הפקר‪ ,‬ומק' כמה קושיות על דבריו‪ ,‬כיצד‬ ‫להסמיך הביטול לבדיקה‪ ,‬רק כמש"כ הטור‬ ‫ביתיה חשיבי‪ ,‬והתניא וכו'‪ .‬אמר רבא גזירה שמא‬
‫מועיל הפקר בלב כמו שמצינו בביטול דמהני בלב‪,‬‬ ‫שביטול הלילה הוא עיקר שהוא בשעה ידועה מיד‬ ‫ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה‪ ,‬וכי משכחת ליה‬
‫וכן אמאי לא בעי לבטל בפני שלשה‪ ,‬ועוד יעויי"ש‪.‬‬ ‫לבטליה‪ ,‬דילמא משכחת ליה לבתר איסורא‪ ,‬ולאו‬
‫אחר הבדיקה‪ ,‬ועל כן ליכא למיחש שמא ישכחנו‪.‬‬ ‫ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל‪ ,‬דאמר רבי אלעזר‬
‫ובסוף דבריו כ' ז"ל‪ :‬ונראין הדברים שהביטול‬ ‫ואפשר שנקט כן לבאר טעם התקנה שתיקנו חז"ל‬ ‫שני דברים אינן ברשותו של אדם‪ ,‬ועשאן הכתוב‬
‫בלב הוא ואינו צריך להוציאו בשפתיו‪ ,‬זהו ששנו‬ ‫לבטל סמוך לבדיקה‪ ,‬וכמו שדייק מלשון הגמ'‪,‬‬ ‫כאילו ברשותו‪ ,‬ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ‬
‫חכמים ז"ל בכל מקום מבטלו בלבו וכן פרש"י‬ ‫שהטעם הוא כדי שלא יבוא לשכוח לבטל אח"כ‬ ‫משש שעות ולמעלה‪ .‬וניבטליה בארבע‪ ,‬וניבטליה‬
‫ז"ל‪ ,‬וכן לענין עבודה זרה שהזכירו חכמים ביטול‪,‬‬ ‫בחמש‪ ,‬כיון דלאו זמן איסורא הוא ולאו זמן ביעורא‬
‫כל שנתייאש מע"ז שלו בלבו הוי ביטול ומותרת‪,‬‬ ‫סמוך לזמן האיסור‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬דילמא פשע ולא מבטל ליה‪ .‬וניבטליה בשית‪,‬‬
‫כדמפורש בדוכתיה (ע"ז נג' ע"ב)‪ .‬וכל זה מן‬ ‫ופוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬שנוהגים לומר הביטול‬ ‫כיון דאיסורא דרבנן עילויה כדאורייתא דמיא‪ ,‬ולאו‬
‫הטעם שפירשתי‪ ,‬שאין אדם עובר אלא על חמץ‬ ‫מיד לאחר השריפה ששורפים החמץ ביום‪ ,‬שגם‬
‫שלו‪ ,‬שהוא רוצה בקיומו ודעתו עליו‪ ,‬הא נתייאש‬ ‫מסמיכים אמירתם לשריפה כדי שלא ישכחו‪ ,‬ולא‬ ‫ברשותיה קיימא‪ ,‬ולא מצי מבטיל‪.‬‬
‫ממנו ונתן דעתו שאינו רוצה מחמת איסורו‪ ,‬ולא‬ ‫ממתינים עד לזמן הסמוך לשעה שישית‪[ .‬ובאמת‬ ‫ופרש"י הבודק צריך שיבטל‪ ,‬בלבו‪ ,‬סמוך לבדיקה‬
‫יהנה בו לעולם אינו עובר‪ .‬משל לממון אבדה‪ ,‬כיון‬ ‫יש לזרז בענין זה‪ ,‬את בני הבית הנטפלים אליו‪,‬‬ ‫מיד‪ ,‬ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין ליבטיל‪.‬‬
‫שנתייאש ממנו בלבו‪ ,‬יצא מרשותו וכל הזוכה בו‬ ‫שאין אומרים הנוסח סמוך לשריפה‪ ,‬וטרודים‬ ‫ומבואר בדברי רש"י חידוש לדינא‪ ,‬דענין הביטול‬
‫קנאו‪ .‬אף חמץ בזמנו‪ ,‬ממון אבוד הוא מבעליו ויצא‬ ‫בהכנות לחג ומתוך כך שוכחים לומר בעצמם ג"כ‬ ‫הוא צריך להיות בסמוך לבדיקה ממש‪ .‬וכנראה‬
‫מרשותו ביאוש‪ .‬והיינו שמא ימצא גלוסקא יפיפיה‬ ‫רש"י דייק כן מלשון רב יהודה שהעמיד ענין הביטול‬
‫דדעתיה עילוה‪ ,‬כלומר שהיה דעתו עליה מתחלה‬ ‫נוסח הביטול]‪.‬‬ ‫בקשור לבדיקה‪ ,‬ואמר שהבודק צריך שיבטל‪ ,‬פי'‬
‫ולא הוציאה מדעתו‪ ,‬למעוטי פירורין שאין אדם‬ ‫ב] והנה בעיקר אופן הביטול מצינו בלשון הגמ'‪,‬‬
‫מחשב אותם‪ ,‬לפיכך אינו עובר עליהן וכל שכן חמץ‬ ‫שעם הבדיקה צריך מיד בסמוך גם לבטל‪.‬‬
‫ויש לפרש מבטלו בלבו שאפי'‬ ‫שביטלו‪ ,‬וכו' ‪.‬‬ ‫דביטול היינו בלב‪.‬‬ ‫וכן אי' ברא"ש (סי' ט) אמר רב יהודה אמר רב‬
‫ביטל בפיו ולבו עליו‪ ,‬עובר עד שיהיו פיו ולבו שוין‪,‬‬ ‫בגמ' פסחים ז' ע"א אי' והא תניא היה יושב בבית‬ ‫הבודק צריך שיבטל‪ ,‬מיד אחר בדיקתו‪ .‬וכתב‬
‫ואינו מחוור אלא כעין ביטול דע"ז הוא‪ ,‬ובלבו‬ ‫המדרש‪ ,‬ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו‪ ,‬מבטלו בלבו‪.‬‬ ‫בקרבן נתנאל (אות א) מיד‪ ,‬מדלא קבע רב יהודה‬
‫בלבד הוא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכן שם ח' ע"א אי' ורמינהו חור שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫דבריו אמתני'‪ ,‬אור לי"ד בודקין וצריך ביטול‪ .‬אלא‬
‫זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום‬ ‫ש"מ‪ ,‬דאתא לאשמעינן הבודק כלומר תיכף סמוך‬
‫ומבואר בדברי הרמב"ן שדימה ענין ביטול חמץ‪,‬‬ ‫שידו מגעת‪ ,‬והשאר מבטלו בלבו‪ .‬ולהלן שם בעמוד‬
‫ליאוש דאבידה דמהני בליבו ואינו כהפקר דבעי'‬ ‫ב' אי' חור שבין יהודי לארמאי בודק עד מקום‬ ‫להבדיקה‪ ,‬צריך שיבטל‪.‬‬
‫בפה ממש‪ ,‬וע"כ מועיל ביטול בלב ולא בעינן דוקא‬ ‫ויעוי' בצל"ח שכ' לבאר בזה המשך דברי הגמ'‪,‬‬
‫בדיבור כמו הפקר‪.‬‬ ‫שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו‬ ‫ז"ל‪ :‬הא דאמר הבודק‪ ,‬ולא היה לו לומר אלא צריך‬
‫ובמשנה שם לא' ע"ב חמץ שנפלה עליו מפולת הרי‬ ‫שיבטל‪ ,‬והבדיקה כבר נזכרה במשנה אור לי"ד‬
‫והנה לכאו' כל מה שמועיל יאוש שיצא מרשות‬ ‫הוא כמבוער‪ .‬ובגמ' אמר רב חסדא וצריך שיבטל‬ ‫בודקין‪ .‬ונראה דקמ"ל בזה‪ ,‬שבשעת בדיקה צריך‬
‫הבעלים‪ ,‬הוא בגלל שהחפץ אינו ברשות הבעלים‪,‬‬ ‫לבטל‪ .‬ובזה ניחא מה שהקשה אח"כ ונבטליה בד'‬
‫שהרי נאבד מהם ואינו בשליטתם‪ ,‬וכל מה שמחזיק‬ ‫בלבו‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ולכאורה קשה והרי רב יהודה סתם קאמר‬
‫את החפץ לבעלים זה מה שלא נתיאשו ומרדפים‬ ‫וכן במתני' שם מט' ע"א ההולך לשחוט את פסחו‬ ‫צריך שיבטל‪ ,‬ודלמא באמת כוונתו שיבטל או בד'‬
‫אחר האבידה‪ ,‬אבל כשמתיאשים הבעלים מן‬ ‫ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו‪,‬‬ ‫או בה' או אפילו בשית‪ .‬ולפי מה שכתבתי ניחא‪,‬‬
‫האבידה‪ ,‬מיד יוצאת מרשותם ונעשית הפקר שאין‬ ‫ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו‪ ,‬אם יכול לחזור‬ ‫שמוכח מדברי רב יהודה שיבטל בשעת בדיקה‪,‬‬
‫לו בעלים‪ ,‬שהרי במציאות היא כן קודם יאוש‪,‬‬ ‫ולבער ולחזור למצותו‪ ,‬יחזור ויבער‪ ,‬ואם לאו‬
‫והיאוש רק מנתק האבידה מרדיפת הבעלים אחריה‪.‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫מבטלו בלבו‪.‬‬ ‫ובטור (או"ח סי' תלד) כ' ז"ל‪ :‬ואחר הבדיקה מיד‬
‫והנה בחמץ הרי מצינו שלא מועל ביטול רק עד‬ ‫ובראשונים בכמה מקומות דנו בביאור לשון זו של‬ ‫בלילה יבטלנו‪ ,‬ויאמר כל חמירא דאיתיה ברשותי‬
‫זמן האיסור‪ ,‬אבל לאחר שהגיע זמן האיסור‪ ,‬יוצא‬ ‫הגמ' שיבטל בלבו‪ .‬דבפרש"י בפסחים ד' ע"ב (ד"ה‬ ‫דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל וליהוי כעפרא‪,‬‬
‫החמץ מרשות הבעלים ואינם יכולים לבטלו‪ .‬ולכאו'‬ ‫בביטול) כ' בביטול בעלמא‪ ,‬דכתיב תשביתו ולא‬ ‫דהשתא אפילו אם נשאר בבית חמץ שלא מצא אינו‬
‫אדרבא הוא‪ ,‬שאם ענין הביטול הוא כעין יאוש‪ ,‬צ"ל‬ ‫עובר עליו‪ ,‬דהוי הפקר ולאו דיליה הוא‪ ,‬וכו'‪ .‬וא"א‬
‫דדוקא כשאין החמץ ברשותו יועיל ביטול דהוי כעין‬ ‫כתיב תבערו‪ ,‬והשבתה דלב היא השבתה‪.‬‬ ‫הרא"ש ז"ל היה נוהג לבטל פעם אחרת ביום י"ד‬
‫יאוש דמהני כשהחמץ אינו ברשות הבעלים‪.‬‬ ‫ובתוס' על המקום (ד"ה מדאורייתא) כ' ע"ד רש"י‪,‬‬ ‫בסוף שעה ה'‪ ,‬לפי שרגילין לקנות פת ביום י"ד‪,‬‬
‫ז"ל‪ :‬וקשה לר"י דהאי השבתה הבערה היא ולא‬ ‫וגם בפת ששייר בלילה למאכלו לא נתכון לבטלו‪,‬‬
‫אלא דבאמת ענין הבעלות בחמץ‪ ,‬אי' בפסחים ו'‬ ‫ביטול‪ ,‬דתניא בשמעתין רע"א אין צריך‪ ,‬הרי הוא‬
‫אומר תשביתו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה‪.‬‬
‫ועוד דתשביתו אמרינן לקמן מאך חלק‪ ,‬שהוא‬

‫מאורות הכשרות ׀ ניסן תשע"ט‬ ‫‪8‬‬