Page 101 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 101
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'לא אתה סיפקת את יצרך עם בת הערלים' הייתה מטיחה בבעלה בכל
פעם שחזר עם שק שאינו מלא על גדותיו' ,מדוע אם כן שתספק את צרכיו
של אחיך כעת?!'
אף שצודקת טענתה לחלוטין ,הסביר ִרי ִבי ִּפ ְׁנ ָּחס ל ָּש ְׁהלּו ַּלה ,עליהם
לראות לטווח הרחוק .אם ברצונו לרשת את תפקידו של אחיו ,עליהם
לשמור על מראית עין של תמיכה במשפחתו שכן עלולים תושבי ְׁג' ֶבל
ִי ְׁפראן לפרש באופן שגוי את נטישת משפחת אחיו לחרפת רעב .בתחילה
נטתה ָּש ְׁהלּו ַּלה להסכים הערכתו של בעלה .אולם שבועות נוספים חלפו
ו ָּש ְׁהלּו ַּלה הבינה כי סר לב העם מאחרי גיסה הבכור .מ ִרי ִבי נערץ הפך
ִמי ָּשאל למושא הלצות ועלילותיו פרנסו פזמוניהם הגסים של פרחחי
הסמטאות .גם הנשים ,אשר כאבו בתחילה את אסונה של ְׁר' ָּזא ַּלה ,לא
הצליחו להתאפק והחליפו הערות מרושעות מאחרי גבה כשנשאה את בגדי
בעלה הצואים אל המעיין בימי הכביסה .הגיע הרגע בו הבינה ָּש ְׁהלּו ַּלה כי
יהודי ְׁג' ֶבל ִי ְׁפראן ,אשר מאז ומעולם התגאו ב ִרי ִבי ִין הצדיקים המנהיגים
אותם ,שוב אינם רואים ב ִמי ָּשאל ומשפחתו אלא מקור בושה לקהילה .את
מסקנתה החשובה חלקה ָּש ְׁהלּו ַּלה עם בעלה והודיעה לו כי היא לוקחת על
עצמה ,בכאב רב כמובן ,את המשימה להודיע לגיסתה כי שוב לא יישא
ִּפ ְׁנ ָּחס באחריות לשגיאותיו של בעלה ועליה להסתדר בכוחות עצמה.
'הן יודעת את ,גיסתי היקרה ,כי אוהבת אני אותך כאת אחותי' ,פתחה
ָּש ְׁהלּו ַּלה נאומה ל ְׁר' ָּזא ַּלה בפנים עצובות' ,אבל עלייך להבין כי לשווא
מבזבזים בנייך זמנם בלימוד תורה בבית הכנסת .לימוד התורה בגילאים
אלו אינו מיועד אלא לבני ִריבי ִין ,המיועדים לשמש בקודש .בנייך
האומללים שוב אינם בנים של ִרי ִבי ,בניו של ִמי ָּשאל החוטא הם .כולם
בכפר אומרים את זה מאחרי הגב שלך ,אבל את מכירה אותי ,אני אומרת
רק את האמת ַּבּ ַּפנים ,בשבילך ,כי אכפת לי ממך ומהילדים שלך ,שהם כמו
הילדים שלי' הצהירה ,עיניה מופנות לשמיים וידה על ליבה הדואב.
'מה שעלייך לעשות כעת' המשיכה הרצאתה בפני ְׁר' ָּזא ַּלה' ,זה למצוא
להם עבודה ,כשכירי-יום בשדות או כעוזרי ֻטו ָּוא ִפין הטוענים ופורקים
91
