Page 103 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫אדים והיא צריכה לחשוב על פתרון כיצד תשיג אוכל לילדיה כעת‪ ,‬לאחר‬
‫שנגזל ממנה אף חלקו הממוזער של בעלה במעשר נתחי ה ִרי ִבי ִין‪.‬‬

‫בשבועות הראשונים לאחר שהפסיק ִרי ִבי ִּפ ְׁנ ָּחס את אספקת הבשר‬
‫המשיכה ִרי ַּמה‪ ,‬אשתו טובת הלב של ִרי ִבי ֻחו ָּואט ֹּו‪ ,‬לשלוח ל ְׁר' ָּזא ַּלה מנות‬
‫קטנות של בשר‪ .‬ממנה גילתה ְׁר' ָּזא ַּלה כי הסתיר ִּפ ְׁנ ָּחס מ ִרי ִבי ֻחו ָּואט ֹּו כי‬
‫הפסיק להעביר למשפחת אחיו את חלקה והמשיך לדרוש שני שלישים‬
‫מהבשר בכל יום שוק‪ .‬כאשר גילה זאת ִרי ִבי ֻחו ָּואט ֹּו והתעמת אתו‪ ,‬הסביר‬
‫לו הנוכל כי בזכות מגיע לו השליש של אחיו שהרי על כתפיו מוטלת כעת‬
‫הנהגת שני הכפרים‪ ,‬אל־ ְׁקסיר ואל־ ִדי ְׁיסיר‪ .‬אף שעדין היה ִרי ִבי ֻחו ָּואט ֹּו‬
‫מטבעו ודיבורו רך ומתון‪ ,‬הביאתו עזות מצח בן דודו להתפרצות זעם‪.‬‬
‫במילים קשות ונוקבות השווה את מעשי ִּפ ְׁנ ָּחס לפשעי אחים ידועים‬
‫לשמצה כמעשה ַּק ִין ְׁב ֶה ֶבל ָא ִחיו‪ ,‬רדיפת ע ָּשו את ַּי ֲע ֹּקב והשלכת י ֹּוסף‬
‫ַּהב ֹּו ָּרה‪ .‬מילות תוכחת ִרי ִבי ֻחו ָּואט ֹּו‪ ,‬סיפרה ִרי ָּמה‪ ,‬חלפו ליד אוזנו של ִּפ ְׁנ ָּחס‬
‫כצפצוף העפרוני בחלון החירש‪ .‬לתביעת ִרי ִבי ֻחו ָּואט ֹּו כי ימסור לידיו‬
‫לפחות מחצית מן השליש המגיע ל ִרי ִבי ִמי ָּשאל‪ ,‬הגיב ִּפ ְׁנ ָּחס בלגלוג מבטל‪.‬‬
‫כיוון שסירבה ְׁר' ָּזא ַּלה לקבל את מנות הבשר שחיסרה ִרי ָּמה טובת הלב‬
‫מכלכלת משפחתה‪ ,‬החליטה לפרנס עצמה במעשי ידיה‪ .‬יחד עם בנותיה‬
‫סבבה בכפר והציעה עצמן לכל מלאכה נדרשת‪ ,‬כביסה‪ ,‬אריגה או תפירה‪,‬‬
‫כל שנחוץ לבעלת בית כדי להקל טורח משאה‪ .‬אף שעניות היו רוב נשות‬
‫הכפר ומעולם לא הרשו לעצמן לשלם עבור עזרה במלאכות ביתן‪ ,‬מצאו‬
‫תירוץ לשכור שירותיה של ְׁר' ָּזא ַּלה באירועים כגון חתונות או‪ְׁ ,‬בעיד־ ָּע ַּלא־‬
‫ָּב ְׁח ַּדּ ַּנא‪ ,90‬לוויות וימי אבל בהם צריך להעמיד כירות גדולות ולתפור בגדים‬
‫לחתן ולכלה‪ .‬אף את בגדיהם הצואים של ה ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים לא התביישה ְׁר' ָּזא ַּלה‬
‫לכבס בעבור כסף‪ ,‬מלאכה בזויה שמעטות הנשים היהודיות אשר הסכימו‬

‫‪ 90‬לא עלינו (מילולית ‪ -‬רחוק מהקרובים לנו)‪.‬‬

‫‪93‬‬