Page 104 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 104
ספר שני – ִרי ִבי ִמי ָּשאל ַּרחּום ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
לעשותה .אולם אף שעמלה כנמלה חרוצה מעלות השחר עד שקיעת
החמה ,לא עלו הפרוטות שקיבלה בשכרה כדי סיפוק צרכי משפחתה .כיוון
שלא העלתה בדעתה להפסיק את הכשרת בניה ל ִריבי ִין בשולחם לעסוק
במלאכות איכרים ורוכלים ,לא נותר לה אלא להגלותם למקום תורה .בלב
שבור הודיעה ל ָּפא ִלי ו ְׁחז ָּקה כי עליהם לצאת אל טריפולי העיר הגדולה,
שם יחבשו ספסלי בית מדרשו של ִרי ִבי פ ְׁרג' ְׁל ַּלה ְׁשלג ,רבו הזקן של
אביהם.
תלמידיו של ִרי ִבי פ ְׁרג' ְׁל ַּלה יכלו להקדיש עתותיהם לתורה בזכות עסקת
' ִי ָּשש ָּכר ּו ְׁזבּולּון' 91שחתם רבם עם סוחרי העיר העשירים .על פי תנאי
העסקה ,רכשו הסוחרים בתרומותיהם מחצית מחלקם הצפוי של הלומדים
בעולם הבא .כיוון שרבו עשירי טריפולי החושקים בעסקה ,המאפשרת
להם גם ליהנות מכספם בהנאות העולם הזה ובה בעת להבטיח באמצעותו
את עתידם בעולם הבא ,יכלו תלמידי ִרי ִבי פ ְׁרג' ְׁל ַּלה לעסוק בתורה
כשצרכיהם מסופקים וליבם פנוי מדאגות פרנסה.
קשה היה יום פרידת הבנים ,עליה ועליהם .אולם נזהרה ְׁר' ָּזא ַּלה לשלוט
ברגשותיה והעלתה ארשת שמחה על פניה בנוכחות בניה המשולחים
למרחקים .כשעמדה השיירה לצאת מהכפר ,ציוותה על הנערים השפופים
לזקוף את ראשם למען ייראו כל תושבי הכפר כי בגאווה יוצאים בניו של
ִרי ִבי ִמי ָּשאל ַּרחּום אל ייעודם' .לימודיכם ,תקוות משפחתנו הם' אמרה
להם כשידה אוחזת ברסן החמור שנשא את צרורותיהם הדלים' ,את כל
כוחכם השקיעו בהם מבלי להשחית ולו רגע בדאגה לאחיותיכם ולי ,לכך
אדאג אני .התמקדו במטרתכם האחת ,להיות ל ִריבי ִין למען תשובו ותגאלו
את נחלת אביכם מיד הנוכל אשר גזלה'.
חודשים של סבל עברו על ְׁר' ָּזא ַּלה באותו קיץ נורא .בנפשה הביאה
לחמה ,עובדת בפרך להביא לחם למשפחתה ,מטפלת בבנותיה הקטנות
ְ " 91זבּו ֻלן ְלחֹוף ַי ִמים ִי ְש ֹּכן" ֶ -ש ָּה ָּיה ְזבּולּון עֹו ֵּסק ִב ְפ ַר ְק ַמ ְט ָּיא (פרנסה) ְו ִי ָּש ְש ָּכר עֹו ֵּסק
ַבתֹו ָּרהּ ,ו ְזבּולּון ָּבא ּו ַמ ֲא ִכילֹוִ ...,י ָּש ְש ָּכר כֹו ֵּנס ּו ְזבּולּון ֵּמ ִביא ָּב ֳא ִניֹות ּומֹו ֵּכר ּו ֵּמ ִביא לֹו ָּכל
ָּצ ְרכֹו .בראשית רבה פרשה צ"ט ד"ה ט
94
