Page 100 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 100
ספר שני – ִרי ִבי ִמי ָּשאל ַּרחּום ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
באורז ושומן ב ְׁד' ִפי ַּנה 87של שבת בבוקר .את השק היה מניח באנחה כבדה
בפתח ביתו של ִמי ָּשאל וקורא בקול גדול אל אחייניו שיבואו לקחת את
אוכלם ,כך שלא יחמיץ איש מהשכנים את החסד שעושה הוא עם גיסתו
האומללה וייקחו דוגמא מ ִרי ִבי ִּפ ְׁנ ָּחס ,החוסך אוכל מפי ילדיו כדי לקיים
חובתו למשפחת אחיו.
לאחר מספר שבועות ,הרגיש ִרי ִבי ִּפ ְׁנ ָּחס כי המסר החינוכי הוטמע בלב
בני הכפר ומכירים הם בגודל ליבו והחליט לצמצם את אספקת הבשר.
בתחילה הגיעה אותה כמות של יום השוק ,אולם רק פעם בשבוע ,בימי
חמישי' .בני הקהילה כבר אינם מתנדבים ברוחב יד כבעבר' הסביר ִרי ִבי
ִּפ ְׁנ ָּחס ל ְׁר' ָּזא ַּלה' ,וקשה להאשים אותם' הוסיף 'לאחר שכשל אחי היקר
באופן כה מחפיר' .גזילת הבשר ממשפחת אחיו לא נודעה לאיש שכן
התביישה ְׁר' ָּזא ַּלה להשפיל עצמה ולשוחח עם שכנותיה אודות מצב
משפחתה .לאחר מספר שבועות בהם שמר לעצמו את חלק השחיטה
המגיע לאחיו בימי שני ,ראה ִּפ ְׁנ ָּחס כי טוב התחיל להפחית גם מהכמות
שהביא בימי חמישי .כל אותה העת המשיך בן דודם ִרי ִבי ֻחו ָּואט ֹּו לתת
לִּפ ְׁנ ָּחס שני שלישים ,לעיתים אף יותר ,מהבשר ,מאמין כי מעביר ִּפ ְׁנ ָּחס
חלקו של ִמי ָּשאל ל ְׁר' ָּזא ַּלה וילדיה.
אולם גם באותם נתחי בשר מועטים שהעביר ִּפ ְׁנ ָּחס ל ְׁר' ָּזא ַּלה ,צרה עינה
של ָּש ְׁהלּו ַּלה אשתו .היא הביטה בבעלה העובד פי שניים ,לטענתו ,בכל
יום שוק ואילו ה ְׁרווחה לה ציפתה ,בוששה לבא .מקור ההכנסה היחיד של
בעלה היו חלקי הבשר שחלקם נאכלו וחלקם הוחלפו תמורת קומץ
שעורים וחיטים ,מחרוזות של דבלים וצלוחיות קטנות של שמן זית ,ליתן
לחלוחית בתבשיליה .כללי החיים הקשוחים בהר קבעו כי נדיבות כלפי
משפחה אחרת אינה יכולה לבוא אלא משהבטיחה המשפחה את הישרדות
ילדיה ורווחתם .גם המעט שהותיר בעלה למשפחת אחיו מחלקם ,השייך
להם בדין ,היה לדעתה של ָּש ְׁהלּו ַּלה טפשות בזבזנית.
87חמין שדופנים אותו בתנור כל השבת
90
