Page 112 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 112
ספר שני – ִרי ִבי ִמי ָּשאל ַּרחּום ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
ראשית לטהר את פניה וידיה ואז ,לעלות בסולם אל הסדַאא 96ולהביא משם
עוד שעורים' .היזהרי שלא ליפול מהסולם ,י ַּאִ -כ ְׁב ִדי '97אמרה לילדה
המופתעת מהחיבה שכבר חודשים ארוכים לא נשמעה בקול אימה
המתוחה.
עוד היא טוחנת את השעורים בהתרוממות רוח ,שמעה ְׁר' ָּזא ַּלה לפתע
צווחה מבוהלת ממעלה הסדַאא' .שוב נתקלה הילדה בחולדה משוטטת'
חשבה לעצמה' ,ובמקום לחבוט בה בחפץ כבד כפי שחונכה ,העדיפה
המפונקת להטריח את אימה' .במחשבה שניה ,נזכרה כי בימים קרירים אלו
של סתיו נוהגים נחשי ההר לחפש לעצמם מקומות מסתור חמים בבתים
ובאמת ,צעקתה של הילדה נשמעה מבוהלת מכרגיל .לכן ,החליטה להניח
את העלי במכתש ומיהרה אל הסדַאא .כשנכנסה אל החדר האפלולי
נדרש לעיניה זמן מה כדי להתרגל למעבר מהחצר המוארת ואז ראתה מעין
שק גדול ,קשור בחבל ,מתנודד מקורת הגג ליד הסולם .היא התכוונה לנזוף
בילדה שכנראה התעצלה להוציא את השעורים מהשק באפלת הסדַאא
וניסתה לזרוק אותו למטה במקום .אולם צעד נוסף לכיוון השק חידד את
התמונה שראתה והאוויר נפלט מריאותיה באחת ,כאילו אבן ֶר ֶכב מבית
הבד הוטלה על חזה.
מה שדמיינה לראות כחבל ,לא היה אלא אבנט צמר הגמלים אותו הכינה
עבור בעלה כאזור למותניו ,חלק מהנדוניה שהביאה לנישואיה .קצה
האבנט קשור היה לצווארו של ִמי ָּשאל ומעליו תלו שמוטות פניו ,נפוחות
ומעוותות ולשונו משורבבת החוצה ,כאילו ניסתה להציל עצמה ולהימלט
מגופו המיוסר ,אולם כשלה ונתרה תלויה ומאוכזבת על זקנו.
לאחר רגע קצר של קפאון ,התאוששה ְׁר' ָּזא ַּלה ,אחזה בילדה המבוהלת
והוציאה אותה לחצר ,מצווה עליה להצטרף לאחיותיה המכורבלות על
96מבנה עץ מוגבה ששכן בחדר קטן בשולי החצר ובו אחסנו מוצרי מזון יבשים וכדי
משקאות .כדי למנוע מבעלי החיים שהסתובבו בחצר גישה אל המזון היקר ,הייתה
הגישה אל ה ֵּסד ַאא אפשרית רק באמצעות סולם.
97יקירתי (מילולית :הכבד שלי ,החשובה לי כמוהו).
102
