Page 109 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 109
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
ולראשונה מזה חודשים ראתה ְׁר' ָּזא ַּלה את בעלה נוטל לידיו ספר לימוד
ומעיין בו.
בימים הבאים המשיך ִרי ִבי ִמי ָּשאל להשכים קום ,להתפלל ,ביחידות
אמנם ולא בבית הכנסת עם הציבור ולהסתגר עם ספריו בחדרו כל היום.
מלבד מילות נימוס הכרחיות או הוראות קצרות כשנזקק לדבר מה ,לא
החליף דברים עם אשתו ובנותיו.
ימים מספר התאזרה ְׁר' ָּזא ַּלה בסבלנות .ממשיכה להתיש כוחה בעבודתה
מבוקר עד ערב וממתינה ,אימתי יחליט בעלה לצאת מכוך הלימוד ולשאת
עימה בעול הפרנסה .אולם שבעה ימים חלפו ,שבת נכנסה ויצאה ועדיין
ספון ִרי ִבי ִמי ָּשאל בחדרו .לומד ומתפלל ,עיניו ממוקדות ונבונות כבעבר,
אולם אינו מראה כל סימן כי בכוונתו לשוב למילוי חובותיו.
בבוקר יום חמישי ,יום השוק ,בטרם יסיים ִמי ָּשאל את ארוחת הבוקר
ויחמוק אל חדרו וספריו ,פנתה אליו ְׁר' ָּזא ַּלה' ,יום השוק היום ,יא בּוָּ -פא ִלי,
אחיך ִּפ ְׁנ ָּחס ובן דודך ֻחו ָּואט ֹּו כורעים תחת עומס השחיטה לקראתו שבת.
האם תצא היום ותעזור להם?'.
'עדיין לא הגיע העת ,י ַּאְׁ -מ ָּראא '94ענה ִמי ָּשאל קצרות מבלי להרים עיניו
מצלחתו' ,עלי לחזק עוד את נפשי בתורה ובתפילה בטרם אוכל לשוב
ולשמש בקודש ,יהיה על ִּפ ְׁנ ָּחס ו ֻחו ָּואט ֹּו להמתין בסבלנות ,אני בטוח שהם
יבינו' אמר בקול השקט והסמכותי שבו נהג לדבר לנשים וילדים.
לאחר מכן ,כשחשבה על התפרצותה באותו רגע ,הבינה ְׁר' ָּזא ַּלה שהייתה
זו ההתנשאות בקולו שגרמה לה לאבד את עשתונותיה.
' ַּיא בּוָּ -פא ִלי' אמרה ְׁר' ָּזא ַּלה בקול רועד מכעס' ,בכל יום בשבוע האחרון
אני מודה ליושב בשמים על שגירש את הג'ין אל־ח' ֹּו ַּפא והשיבך ללימו ְׁדָך
ותפילותיך .אולם לא לִּפ ְׁנ ָּחס ו ֻחו ָּואט ֹּו דואגת אני .לבנותיך האומללות,
שלא טעמו טעם בשר כבר חודשיים אני דואגת .לבניך ,החיים כקבצנים
הסמוכים על שולחן אחרים בישיבתו של ִרי ִבי ֶפרג'א ְׁל ָּלה ְׁשלג!' .איזכור
94אישה
99
