Page 108 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 108
ספר שני – ִרי ִבי ִמי ָּשאל ַּרחּום ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
מו ֶדה ֲא ִני ְׁל ָּפ ֶניָךֶ ,מ ֶלְך ַּחי ְׁו ַּק ָּים
ֶש ֶה ֱח ַּז ְׁר ָּת ִבי ִנ ְׁש ָּמ ִתיְׁ ,ב ֶח ְׁמ ָּלה.
ַּר ָּבה ֱאמּו ָּנ ֶתָך'
ְׁר' ָּזא ַּלה הנרגשת לא העזה לומר דבר ,שמא ַּתב ַּרחנה מילותיה את הנס
המתרחש לנגד עיניה והמשיכה בטחינת השעורים בשתיקה .רק מזווית
עינה העזה להציץ ב ִמי ָּשאל המתעטף לאיטו בטלית ,עוטר ראשו בתפילה
של ראש וכורך תפילה של יד על זרוע שמאלו.
היא הביטה בגבר עטור הטלית והתפילין ההופך כבמטה קסמים משק
סמרטוטים עלוב ל ִרי ִבי מעורר כבוד ,חוזר להיות הגבר אותו העריצה מאז
נישאה לו בהיותה בת ארבע עשרה .היא ציפתה לתחושת התעלות כי תציף
אותה ,לצהלולים של אושר אשר יעלו מלשונה ,אך לשווא .הסלע הרובץ
על ליבה סירב להתרומם ונותר במקומו ,כבד ואפל כשהיה .לפתע הבינה
כי השיבה אל השגרה ,לה ייחלה בחודשי האימה שחלפו עליה ,מפחידה
לא פחות מאותו יום ארור בו חזר בעלה אל חצר ביתם ,פצוע ,קרוע בגדים
ומפוחד כתינוקְׁ .ר' ָּזא ַּלה ,אישה מעשית ונבונה שכמותה ,השלימה כבר עם
אסונה והחליטה לקבור בעבר הן את גדולת בעלה והן את מפלתו .כל יהבה
השליכה על בניה ועל עתידם .היא לא הייתה בטוחה כי יש בכוחה לחשב
שוב דרכה ולהגדיר מחדש י ֲע ָּד ָּיה ,גם אם מסיבות טובות.
כשסיים ִרי ִבי ִמי ָּשאל תפילתו ,הגישה בפניו פת שחרית ,כבכל יום .אולם
שלא כאכילתו הטרופה והמבוהלת בחודשים האחרונים ,צלחתו בידו,
התבשיל נתחב בחטף לגרונו ועיניו לטושות באימה אל דלת החצר ,באותו
בוקר מבורך הניח ִרי ִבי ִמי ָּשאל את צלחתו במתינות אצל שרפרף סעודתו
ובצעדים מדודים ניגש ליטול ידיו באגן הרחצה .לאחר שבירך את אלוקיו
ַּהמ ֹּו ִציא ֶל ֶחם ִמן ָּהָא ֶרץ ,בצע מהפת ,טבל אותה במעט מלח ואכל בלעיסות
איטיות ומדודות ,כיאה לאדם בעל מידות .כשסיים ,הודה ל ְׁר' ָּזא ַּלה בברכת
' ִי ְׁסלמּו אל י ִי ִדין' ,93אסף גלימתו וצעד לאיטו אל חדר הלימוד הקטן שלו
93יבורכו הידיים (שבישלו)
98
