Page 107 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 107
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
פרק חמישי ְׁ -מ ֻעָּּות ֹלא יּו ַּכל ִל ְׁת ֹּקן
' ְׁמ ֻעָּּותֹ ,לא יּו ַּכל ִל ְׁת ֹּקן ְׁו ֶח ְׁסר ֹּון ֹלא יּו ַּכל ְׁל ִה ָּמנ ֹּות'( .קהלת א טו)
א' בניסן ,ה' ש"ס[ ,אוגוסט 1600למניינם]
אל־ ִדי ְׁיסיר ( ְׁג' ֶבל ִי ְׁפראן) ,דרום ההר המערביְׁ ,ט ִריּפ ֹּו ִליטניה.
ֱאלּול הגיע ועמו הסתיו .רוחות מערביות נשבו מן הים ,טיפסו במדרונות
ההר וצננו טרשיו המעולפים מלהט שמשו של אב .את לילותיו הטרופים
בילה ִרי ִבי ִמי ָּשאל קרוע בין תשישותו המפילה שינה על עפעפיו ודריכותו
בהמתנה לבוא רודפיו .לכן ,לא היה קשוב ממנו לקול החדש-ישן שהחל
להחריד את דממת ההר בהנץ החמה ,קול שופר הסליחות .ובמקום בו
כשלו ה ְׁק ִמי ָּעאת וה ְׁכ ִתי ָּבאת ,הצליחה יבבת השופר .בנתיבים עתיקים
ונסתרים אל הנפש פילס קול השופר דרכו ,צלח מכשולים וסילק מעקשים
עד אשר הסיר קליפות טומאת הג'ין .משהוסרו הקליפות ,יכלו ה ְׁק ִמי ָּעאת
לפעול ,ה ְׁכ ִתי ָּבאת לטרוד ואחיזת ציפורני השד בליבו של ִרי ִבי ִמי ָּשאל,
התרופפה.
כל יום נוסף שהשכימו יהודי ְׁג' ֶבל ִי ְׁפראן לשפוך שיחם ִל ְׁפני ש ֹּוכן
ְׁמע ֹּו ִנים ,כל תקיעת שופר שחתמה סליחותיהם ,שיפרו בעקביות את מצבו
של ִרי ִבי ִמי ָּשאל .פניו המתוחות נרגעו ,הוא החל לשבת ולא רק לשכב על
הארץ וזעקותיו אשר הפכו לחלק קבוע מרעשי הסמטה ,יחד עם פעיות
הצאן וקרקוש הכדים על גב החמורים ,הלכו ונתמעטו מיום ליום.
אור לי"ח ֱאלּול ,משנעלמה השמש בין ערוצי הוואדיות הגולשים לים,
נפלה תנומה על ִמי ָּשאל ולראשונה מאז נתבלעה עליו דעתו ,ישן לילה שלם
ברציפות מבלי להתעורר בבהלה .כשפקח עיניו ,עמדה כבר השמש מעל
גגות בתי הכפר המזרחיים .התרומם ִמי ָּשאל ממחצלת מיטתו וניגש לאגן
הרחצה בחצר .לעיני ְׁר' ָּזא ַּלה הנדהמת ,אחז ִמי ָּשאל בנטלת הנחושת
המרוקעת ,טיהר פניו וידיו ובירך,
97
