Page 132 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 132
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
גבורות והוא נישא על תהילת אותו היום בנערותו בו הראה את נחת זרועו
לחבורת פרחחים ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים שניסו לגזול גדי מעדרו של אביו.
כיוון שהשתדלו בני ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא לנהוג כבוד בכל אדם ,לא כל שם ייחודי
שניתן לאדם נהגה בפרהסיה אלא בליבם או ,לכל היותר ,בחוג מצומצם
של חברים או קרובים .אולם אף שלא נהגה מן הפה ולחוץ ,היה אותו השם
חלק בלתי נפרד מציור דמות בעליו בדמיון בני הכפר .למשלַ ,אלַּ -ל ְׁז ַּקה,107
כינוייה של ְׁג'ו ִוי ָּלה ֲל ְׁר' ִזייאל המסכנה הנטפלת לאנשים ומתשת כוחם
בשיחותיה אשר לא קץ להם ולא ִת ְׁכ ָּלה .איש לא היה מעלה בדעתו
להעליבה בכינויה זה בפניה ,אולם כאשר חשבו עליה בליבם לא ְׁג'ו ִוי ָּלה
קראו לה אלא ַאלַּ -ל ְׁז ַּקה .במסירות רבה מילא רּו ִשיל את תפקידו כשמש
בית הכנסת ועל כך העריכוהו בני ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא .אולם תכונתו המעיקה לדבר
באריכות ,כאילו אין לבן שיחו תכלית אחרת בחייו הקצרים מלבד להקשיב
לדבריו ,גרמה לעיתים לבני שיחו לצבוט עצמם בסתר ,דרך כיסים התפורים
להם ב ַּשרו ָּואל ,שמא יתפתו לעשות את אשר השיאם ליבם לעשות לאותו
טרחן .לכן כינוהו בני הכפר ,בליבם ,רּו ִשיל־דמ ֹּו־ ְׁת׳ ִקיל.108
שמו הייחודי של ָּב ֲע ַּדאש ,ציור דמותו החרוט בלב בני ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא עד יום
מותו ,במכחול עז צבע שורטט .מעשה ה ְׁק ִמי ָּעא שמכר לערבי הכחול.
באחד מאותם ימים קודרים של טבת אירע המעשה .עננים כבדים השירו
פתותי שלג המאחזים תחילה את העין ברכותם העדינה אך ברבות השעות
מצטרפים לשמיכה עבה הדורסת תחתיה את סלעי ההר ומכסה בעלטה
לבנה את פתחי ה ָּח ְׁפר ֹּות .וכאשר יוצאים שלג וברד ורוח סערה בדבר האל
ַּל ֲע ֹּרץ ָּה ִָּֽא ֶרץ ,יודעים בני ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא כי עת היא ָּלב ֹּוא ְׁב ִנ ְׁקר ֹּות ַּה ֻצ ִרים ּו ִב ְׁמ ִחל ֹּות
ה ָּע ָּפר מפני פחד ה' ּומ ֲה ַּדר ְׁגא ֹּונ ֹּו .בתי אב למשפחותם הצטופפו בחדר
ההסבה המרכזי של ה ָּח ְׁפ ַּרה .כשגופם עטוף בשמיכות צמר עבות ו ֶג ֶפת
107הנודניקית (מילולית :הנדבקת).
108המעיק ,הבלתי-נסבל (מילולית :אשר ָּדמֹו ָּכ ֵּבד)
122
