Page 136 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 136
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'קסם גבריותם ,כזב הוא ואך הבל כוחם' ,הסבירו זקני הכפר לצעירים
הנלהבים .אם יחלה גופם הגיבור או רוח רעה ְׁת ַּבעת נפשם העזה ,לא
תושיעם זרועם וברוב כוחם לא ימלטו .שפלי רוח וכנועים יתחננו אל חכמי
ישראל למען יתנו ֲא ֻר ָּכה למ ָּכתם וצרי למצוקת נפשם .בלעגם ,תיארו את
עמידתם הנבוכה של רוכבי המדבריות הנועזים בפני חלפני הכפר בבקשם
לפדות שטרי חוב שקיבלו חלף סחורותיהם ,שטרות אותם לא ידעו לקרוא.
את השטרות המירו החלפנים במטבע עובר לסוחר ,מרוויחים בדקות
ספורות סך השווה לשכר חודש שלם של ליווי שיירות והגנה עליהן.
ואמנם ,כשהתבגרו הנערים למדו להעריך את מסורת אבותיהם
וחוכמתם .אולם עד שנחה רתחת דמם ,הלך ליבם אחר כוחם ועוצם ידם
של אדוני המדבר הכחולים.
רועד מקור והתרגשות עמד ָּב ֲע ַּדאש מול הערבי הכחול .נשימות הגבר
עצום הממדים התערבו עם נשימות בהמותיו לסילון קפוא אשר נד ָּמה לנער
המפוחד כרוח רעה המרקדת מעל ראשיהם .הוא לקח נשימה עמוקה ,ואמר
במהירות,
'נסע אל־ ַּח ִכים ָּקא ִדי שּוע ויחזור רק בעוד שבועַּ .מ ַּעא' ַּס ַּלאמה' ,ובעוד
ברכת ַּמ ַּעא' ַּס ַּלאמה מרחפת באוויר בינו לבין הערבי הכחול ,פנה במהירות
אל פתח ה ָּח ְׁפ ַּרה.
אולם טרם השלים ָּב ֲע ַּדאש שני צעדים אחזה ידו של האיש בכנף בגדו
ומנעה ממנו להתקדם .הנער נעצר וסב לאחור בעיניים עצומות ,מעדיף
שלא לראות את חרבו המעוקלת של הנוכרי כשהיא מתיזה ראשו מעליו.
משהתמהמהה המכה מלהגיע ,פקח עיניו וגילה להפתעתו את הלוחם
הכחול כורע על ברכיו בשלג וממרר בבכי.
126
