Page 167 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 167
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
מצמיח השיניים סירב לכבד את שנתם העמוקה של בני המשפחה ואילץ
את אמו לצאת ולנענעו בחצר שמא יפריע את שנת הגברים .משהחלו קרני
אור לגלוש אל חצרות ה ָּח ְׁפר ֹּות ויכולה הייתה העין להבחין בין כבשים
לשיחים ,היו כבר השניים מחוץ לכפר ,במורד השביל היורד מזרחה.
ככל שהתקדמו בשביל בואכה המערה בה הטמינו סחורותיהם ,גבר
המתח .אף כי לא העזו להעלות זאת על דל שפתיהם ,חששו השניים שמא
צדקו המלעיזים על ָּבאנינ ֹּו ובבואם אל מערת המסתור ימצאו אותה והיא
ריקה מרכושם .אולם בעיקול האחרון שלפני המערה הפיג את חששותיהם
קול נעירת חמור אשר ערבה לאוזנם באותו הרגע כצליל פעמוני כסף עם
ענבלי זהב ברוח של בין הערביים .מעבר לעיקול המתין להם ָּבאנינ ֹּו בפתח
המערה ,חמור קטן ושרירי ניצב על ידו והבל הב ֹּו ָּח'א עולה מפיו הפעור
בחיוך ,משובץ פניני שיניו השחורות.
'כבר חשבתי שנבהלתם לצאת ככה בחושך ,בלי אימא שתחזיק לכם את
היד' לגלג ָּבאנינ ֹּו.
'היית שמח שזה יקרה' ,קנטר חזרה ָּב ֲע ַּדאש 'ואז היית יכול להשתמש
בצידה שאגרנו כמ ֹּוהר אשר ישיג לך סוף סוף אישה'.
' ַּמא־ ְׁת ַּח'אפש י ַּא-וּו ְׁלדי 149גם אם היה לכם במערה ַּה ֹּזא ִתי את כל האוצרות
של שלמה המלךַּ ,ו ַּלא ו ַּוא ַּחד 150ב ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא לא ִי ְׁנתן לי את הבת שלו שתתחתן
איתי' ענה ָּבאנינ ֹּו במרירות לא אופיינית שהפתיעה את ָּב ֲע ַּדאש .נוח היה לו
תמיד לראות ב ָּבאנינ ֹּו אדם אשר מרצונו בחר להיות מנודה.
'ואם' הוסיף ָּבאנינ ֹּו בחיוך שמחק מייד את המרירות בקולו' ,אם יום
אחד יגלה מישהו שאני עזרתי לכם לצאת למסע הזה ,גם את העז הזקנה
שלהם לא יסכימו לחתן איתי.'..
'נשבע לך ָּבאנינ ֹּוִ ,ב ְׁח ַּיאת ַּרא ִסי ,151שאף אחד לא ידע מזה' הזדרז סּוסּו
לענות' ,צעירים אנחנו ,אבל יודעים להעריך בנאדם שעוזר לנו ועושה לנו
149אל תפחד ,ילד
150אף אחד
151חי ראשי
157
