Page 171 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 171
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
הכפר והכריז על הפסקה למנוחה .בצילה של תאנה חרבה אשר צילה מועט
ופירותיה הדלים אינם ראויים למאכל אדם התיישבו וסעדו ליבם בדממה.
ָּבאנינ ֹּו שתק ,כיוון שהכבידה ההליכה המהירה על ריאותיו מיוסרות-הטבק
ושתקו הבחורים ,כיוון שעדיין לא נרגעו מן הפחד שמא תתגלה בריחתם
בטרם עת .כל הדרך הביטו אחור ,דמיונם מתעתע בהם לראות שיחים
רחוקים כראשי גמלים ואת השתקפות השמש בשלוליות הטל ,כחרבות
לוחמים אשר נשלחו אחריהם להשיבם אל הכפר.
רק כעת ,מוסתרים בקרחת הסלעים בה צמחה התאנה הדלה ,התבוננו
בשום לב קדימה ,על הדרך המובילה למדבר .הם הבחינו בהתדלדלות
הצמחייה ובהתכהות ַּמ ְׁע ֶטה הירוק האביבי למרבדי שיחים חומים
ואפורים .ראשי התמרים בצהוב סנסניהם ושיבולי השעורים בירוק גליהם,
פינו מקומם לשיטים מדבריים דלי עלים ,לשיחי אטד ולרתמים אשר
התאמצו נואשות להכתים את מורדות ההר הדרומיים בכתמי ירוק אפרפר
מהוהים.
'רואים את הצוק השחור הזה ,בצלע של ההר ,שמה?' הצביע ָּבאנינ ֹּו,
'איפה יש החור של המערה? שמה אנחנו י ֹּושנים בלילה .חייבים להגיע
לשם לפני שנהיה חושך ,שנספיק לאסוף עצים .צריך להדליק מדורה בפתח
של המערה כל הלילה'.
'זה לא מסוכן להדליק מדורה שתצביע על מקומנו לכל מי שיחפש
אותנו?' ,שאל ָּב ֲע ַּדאש.
מי שלא יחפש אתכם ,עדיף מצבוע שייכנס למערה ויאכל לכם ַּת' ַּתחת
כשאתם יושנים' ענה ָּבאנינ ֹּו בתקיפות.
' ַּיא ְׁל ָּלה ,שיבוא הצבוע!' אמר סּוסּו בחיוך מלגלג' ,הוא ילמד מה זה
להתעסק עם הגברים של ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא!'.
ָּבאנינ ֹּו הביט בנער השמנמן שריגוש הבריחה הפיח בו אומץ לא אופייני
והבין כי עליו להבהיר את חומרת האיום,
161
