Page 172 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 172
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'עכשיו אתם שניכם תישבעו לי ַּב ְׁח ַּיאת העיניים שלכם!ַּ ,א ַּב ַּדן! ,155אפילו
אתם עייפים כמו חמור שרכב עליו סוחר ְׁט ַּר ֶב ְׁל ִסי ,אתם לא הולכים לישון
בלי שעשיתם על ידכם מדורה!' אמר ואצבעו מונפת לקישוט אזהרתו,
'אתם כבר לא ב ָּח ְׁפ ַּרה עם אימא שלכם .פה ,זה מדבר פה! מלא חיות טרף
רעבות .אף ְׁק ִמי ָּעא של ִרי ִבי לא תעצור אותם מלאכול שני נערים ממולאים
ב ֶקא ְׁס ְׁקסּו ותמרים'.
למרות שמעט נעלבו ,הנהנו שני הבחורים בצייתנות.
' ַּיא ְׁל ָּלה ַּיא ַּש ַּבאב' אמר ָּבאנינ ֹּו ,מתענג על מעמדו כחונך' ,כמה ישבתם,
עוד מעט יכנסו לכם השורשים של התאנה ב ַּתחת .ממשיכים'.
השניים נעמדו והמשיכו לצעוד בעקבות ָּבאנינ ֹּו כשהם מתחלפים בניהם
במשיכת החמור .את שעות אחר הצהריים עשו בצעידה מאומצת ,בלי
לדבר ביניהם ,כדי לשמור את כל כוח ריאותיהם לטובת שרירי הרגליים
הנאבקים בדרך המסולעת עתירת המכשולים .לפנות ערב הגיעו למרגלות
הצוק השחור אשר מקרוב נראה תלול ומאיים אף יותר.
'אני רואה את פתח המערה' אמר ָּב ֲע ַּדאש והצביע על פתח שבצבץ בין
הסלעים כעשר אמות מעליהם.
'נכון' ,אישר ָּבאנינ ֹּו' ,זאתי המערה' ,אולם כשהחלו שני הבחורים לטפס
בשביל המוביל אל הפתח עצר אותם ,בקריאת נזיפהַּ ' ,לאווין ַּרא ְׁי ִחין ַּיא־
ַּש ַּבאב ,?156שכחתם מה אתם צריכים לעשות עכשיו?!' ,שאל כשהוא
ממצה עד תום את היכולות הפדגוגיות החדשות שגילה בעצמו.
השניים התבוננו האחד בשני במבוכה' .להתפלל?' ניסה ָּב ֲע ַּדאש לנחש
באופן לא ממש הגיוני.
ָּבאנינ ֹּו התגלגל מצחוק' ,לזה עוד לא הגענו י ַּאַּ -ח ִבי ִבי ,ש ָּבאנינ ֹּו יגיד
למישהו להתפלל'
'אז מה צריך לעשות?' תמה סּוסּו.
155לעולם לא
156לאן אתם הולכים ,בחורים?
162
