Page 176 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שלישי ‪ -‬רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫של הכפר המתעורר ליום חדש‪ ,‬השאון הממלא את חצרות ה ָּח ְׁפר ֹּות‬
‫והסמטאות‪ .‬נשים מקרקשות בסיריהן‪ .‬תינוקות תובעים בצווחות זעם את‬
‫שדי אימם‪ .‬צלצול רתמת מוסרות החמורים והפרדים ושקשוק כלי עבודה‬
‫המוכנסים לשקי האוכף לקראת יום עמל נוסף‪ .‬וברקע קולות בני האדם היו‬
‫הציפורים המתרגשות כאילו גם הן יוצאות לעבוד‪ .‬מלוות את הנערכים‬
‫למלאכת יומם בציוצי עידוד ונוחתות בחצרות ה ָּח ְׁפר ֹּות לנקר בפירורים‬
‫הנופלים מתנורי האבן‪ ,‬שכרן על התנופה המוזיקלית שנתנו לבוקר‬

‫המנומנם‪.‬‬
‫אולם המדבר דמם‪ .‬ציפור לא צייץ‪ ,‬עוף לא פרח‪ ,‬שור לא געה וקולם של‬
‫בריות‪ ,‬לא נשמע‪ .‬העולם כולו שותק ומחריש‪ ,‬כאילו חדלו חיים מן העולם‪.‬‬
‫דווקא אז‪ ,‬כשהצליח ָּב ֲע ַּדאש לצוף על פני רוגע תובנותיו המעמיקות‬
‫וליהנות מחוויית הזריחה במדבר‪ ,‬התנפצה השלווה בקולו הצוהל של סּוסּו‬
‫שהגיח מאחורי הסלע וצעק לעברם‪' ,‬אתם חייבים לשמוע את זה‪ ,‬אתם לא‬
‫מבינים איזה ִח' ְׁרבּון מדהים היה לי הבוקר‪ ,‬כזה‪ '..‬אמר ופרש ידיו לרווחה‪,‬‬
‫אולם דבריו נקטעו בגסות על ידי הרוכל הכחול אשר בניגוד לחספוס‬

‫הליכותיו בכל עניין אחר‪ ,‬נרתע משיחות בענייני הפרשות הגוף‪.‬‬
‫' ָּס ְׁחתי ְׁין י ַּא‪-‬סּוסּו' אמר ָּבאנינ ֹּו בעוקצנות‪ָּ ' ,‬מברּוק על ההישג הגדול‬
‫הראשון שלך במדבר‪ ,‬אבל אולי יותר עדיף לך לא לדבר עליו ככה‪ ,‬בקול‪,‬‬

‫שלא יקנאו השדים ויעשו לך עין הרע?'‪.‬‬
‫סּוסּו העמיד פנים נעלבות‪' ,‬ההפסד כולו שלכם! אחר כך תתחננו‬
‫שאספר לכם איך עושה את צרכיו המומחה הכי גדול בכפר ל ִח' ְׁרבּו ִנים!‬
‫ואני? ַּח ַּתא ִכ ְׁלמה‪ '!160‬אמר וסימן באצבעותיו כאילו הוא נועל את שפתיו‪.‬‬
‫אולם ידעו ָּב ֲע ַּדאש ו ָּבאנינ ֹּו כי מהנעלבים ואינם עולבים הוא סּוסּו‪,‬‬
‫השומעים חרפתם ואינם משיבים ולכן‪ ,‬לא התפעלו מהצהרתו הנרגשת‬

‫וביקשו ממנו לשבת לידם‪ ,‬בשקט‪.‬‬

‫‪ 160‬אף לא מילה‬

‫‪166‬‬