Page 173 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 173
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'לאסוף עצים ,י ַּאְׁ -ב ֶר'ל ,157זרדים ,ענפים ,גזעים! זוכרים? מדורה? שלא
יבוא ַאל־ ַּד׳אבע? ַּיא ְׁל ָּלה ,קדימה ,תלכו לעבוד ובינתיים אני לוקח את
החמור למערה ,משחרר אותו מהשקים ומביא לו משהו שיאכל'.
הבחורים חסרי המיומנות בקישוש עצים ,אּומנות השמורה לנשים בכפר,
התקשו מול ההיצע הדל של חומרי הבעירה למרגלות הצוק השחור .שעה
ארוכה של חיפוש מתסכל בין הטרשים עברה עד שהצליחו לקבץ קומץ
עצים ,רובו זרדים המתאכלים בין רגע ומיעוטו ענפים יבשים .כשסיימו
להעפיל אל המערה מצאו את ָּבאנינ ֹּו מסיים הקמתו של מחסום אבנים
בפתח המערה ומאחוריו ,בפנים המערה ,מטיל את גלליו להנאתו החמור
אשר נפרק ממשאו.
'תצטרכו לשפר את יכולות האיסוף שלכם' אמר ָּבאנינ ֹּו ונתן מבט מזלזל
בפרי עמלם הדל.
'אה ,באמת?' נעלב ָּב ֲע ַּדאש' ,אני רוצה לראות אותך מוצא פה יותר עצים!'
'מה שיש פה ,זה עוד טוב! 'אמר ָּבאנינ ֹּו' ,תדעו לכם שכמה שאתם
נכנסים בתוך ה ַּס ְׁח ָּרּא ,ככה יש עוד יותר פחות עצים! זה למה אתם צריכים
כל היום שאתם הולכים בדרך ,מתי שאתם רואים חתיכת עץ או ענף ,ישר
תרימו אותו ותשימו על הגב של החמור .אל תהיו עצלנים ולא תגידו אחר
כך נמצא .בלילה תשמחו על זה ,כשה ַּס ְׁח ָּרּא נהיית קרה וכל החיות צועקות
בחושך לחברות שלהם שיבואו לאכול א ֹּותכם'.
בהדרכת ָּבאנינ ֹּו ,תיכן ָּב ֲע ַּדאש את הזרדים בין שלוש אבנים שטוחות
והבעיר בהם אש בזמן שסּוסּו הכין ארוחת ערב משאריות המזון שליקטו
מהכירה הגדולה של ִלי ְׁלת' ַאלַּ -ח'אס ּו ְׁל' ְׁנו ָּואר .למרות רעבונם ,אכלו לאט.
מתענגים על ההזדמנות האחרונה שתהייה להם בחודשים הקרובים לאכול
מזון ביתי אשר בושל בידי אימהותיהם .ממחר יאלצו להסתפק בפירות
יבשים ופת שעורים דלה הנאפית בקרקע על גחלים כדרך הערביים שוכני
המדבריות.
157פרד
163
