Page 342 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר חמישי – ְׁת ֻש ָּבת ֹּו ָּה ָּר ָּמ ָּתה‬ ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫ושקיקי העור הממולאים עשבים‪ ,‬את מהות הדברים ויזנח את העיקר‪,‬‬
‫הכוונות והייחודים אשר הופכים החומר הארצי לכלי רוחני‪.‬‬

‫גם בשעות עילפונו הממושכות של אביו לא ניתנה ל ָּב ֲע ַּדאש מנוחה שכן‬
‫היה עליו להתכונן למבחניו התובעניים של ִרי ִבי ִישּו ַּע‪ ,‬מבחנים שהחלו‬
‫מייד כששבה אליו הכרתו‪ .‬בוחן קפדן היה ִרי ִבי ִישּו ַּע וגבוהות היו‬
‫דרישותיו‪ ,‬הן באשר להיקף הידיעה והן באשר לעומק ההבנה‪ .‬וכשם שלא‬
‫פגעה חולשת גופו של ִרי ִבי ִישּו ַּע בחריפות שכלות‪ ,‬גם את חדות לשונו לא‬
‫הקהתה כלל‪ .‬את כל אשר למד היה על ָּב ֲע ַּדאש לדעת ליישם‪ ,‬הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬בתרחישי מקרים שהעלה אביו וכאשר שגה בתשובתו‪ ,‬ידע את‬

‫צליפת לשון אביו הזועמת‪.‬‬
‫אולם לא על ָּב ֲע ַּדאש לבדו קשים היו אותם הימים‪ .‬גם על ִרי ִבי ִישּו ַּע‬

‫הכבידה אשמת העבר והחרדה מן העתיד לא הניחה לנפשו‪ְׁ '.‬ו ִל ַּמ ְׁד ֶתם‬
‫ֹּא ָּתם ֶאת‪ְׁ -‬בני ֶכם'‪ 350‬אמרה התורה‪ ,‬מטילה בכך את חובת חינוכו של הבן על‬
‫האב‪ .‬ואם יצא הבן לדרך רעה‪ ,‬האין אשמת אביו היא? אולם אף שלא ניסה‬
‫ִישּו ַּע להתחמק מאחריותו והכיר באשמתו‪ ,‬עד כמה שפשפש במעשיו לא‬
‫הצליח למצוא‪ ,‬היכן טעה? במה שגה? האם לא הרביץ תורה בבנו? האם‬
‫חשך ממנו שבטו? האם לא העמידו דרך קבע על משוגותיו והורה לו את‬
‫דרך הישר? במה חטא והביא על עצמו את הרעה הגדולה הזו? את חרפת‬
‫היותו הראשון לשושלת ָּחיּון שיצא בנו בכורו לתרבות רעה? וכפליים‬
‫משייסרתו אשמתו על העבר‪ ,‬טרדה את נפשו החרדה לעתידה הרוחני של‬
‫קהילת ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא‪ ,‬צאן מרעיתו‪ .‬בכל יום שעבר וכוחותיו הלכו ואזלו החליף‬
‫הפחד את שריר ליבו החולה בהזרמת דמו בעורקיו‪ .‬הפחד להיאסף אל‬
‫אבותיו בטרם יספיק להכשיר כראוי את מחליפו ויותיר את קהילתו כצאן‬

‫ללא רועה‪.‬‬
‫כאשר היה נלחץ ָּב ֲע ַּדאש העייף משאלותיו התקיפות של אביו ושוגה‬
‫בתשובותיו‪ ,‬היה תוקף הייאוש את ִרי ִבי ִישּו ַּע ומעלה בו ספיקות‪ ,‬האם‬

‫‪ 350‬דברים י"א‪ ,‬י"ט‬

‫‪332‬‬