Page 343 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 343

‫דורון בן שאול‬  ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫כהוגן הוא נוהג בהכשירו את בנו בחופזה שכזו? בדלגו על הצבת היסודות‬
‫הרוחניים ועבודת המידות שכה חסרה ל ָּב ֲע ַּדאש? היסודות אשר נטע בו‬
‫והמידות שהקנה לו אביו‪ִ ,‬רי ִבי ַּע ִמי ַּש ָּדי‪ ,‬בהכשירו אותו כ ִרי ִבי? שמא עוול‬
‫הוא עושה‪ ,‬הן לבנו והן לצאן מרעיתו? אולי היה עליו לוותר ולהודות‪,‬‬
‫בפני עצמו ובפני קהילתו‪ ,‬כי תם עידן בית ָּחיּון? אולם מול מתקפת‬
‫הספיקות שהעלה הייאוש ניצב כתריס תחושת החובה של ִישּו ַּע‪ ,‬המניע‬
‫המרכזי בחייו‪ .‬חובתו כלפי אבותיו‪ ,‬לבל ימחה שמם מן הארץ וחובתו‬
‫כלפי יהודי ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא‪ .‬הוא איננו מסוגל לשלוח את אנשי ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא‪ ,‬לאחר‬
‫מאות בשנים שהתגאו בשושלת ה ִרי ִבי ִין העתיקה ביותר בהר‪ ,‬לחפש‬
‫לעצמם ִרי ִבי במקום אחר כאילו כפר של ריקים ופוחזים היו‪ .‬כיצד יוכל‬
‫ִרי ִבי זר‪ ,‬אברך משי מהעיר הגדולה אשר נפשו לא עוצבה על ההר הקשוח‪,‬‬
‫להתמודד עם הכוחות האפלים השוכנים בין טרשיו? ההגנה על יהודי‬
‫ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא‪ ,‬חובתו הקדושה של בית ָּחיּון הנה‪ .‬הכלים המגנים עליהם מפני‬
‫הרוע‪ ,‬על ההר פותחו ובמשעוליו נבחנו‪ .‬דורות של ִרי ִבי ִין לבית חיון שימרו‬
‫ושכללו אותם‪ .‬כל דור מעביר הלאה את אשר קיבל מקודמיו‪ .‬כל דור‬
‫משכלל ומחדד בטרם יעבירם לבא אחריו‪ .‬כל ִרי ִבי שנולד לשושלת חיון‬
‫ידע כי תכלית חייו הנה לאפשר לדור נוסף של יהודים ב ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא להיוולד‬
‫ולשרוד ולהוליד את הדור הבא אחריו‪ .‬רק כאשר ישמע ג ֹּואל ִי ְׁש ָּראל את‬
‫שוועת עמו מארץ רחוקה וישיב בניו לגבולם‪ ,‬תוסר האחריות משכם בית‬
‫ָּחיּון שכן אין ה ְׁר'ו ָּואל וה ְׁג'נּון יכולים להתקיים אלא בטומאת ארץ העמים‬
‫ואין להם דריסת רגל בארץ הקודש‪ֹ .‬לא ָּע ֶליָך ַּה ְׁמ ָּלא ָּכה ִל ְׁג ֹּמר ְׁוֹלא ַּא ָּתה ֶבן‬
‫ח ֹּו ִרין ִל ָּבטל ִמ ֶמּ ָּנה‪ ,351‬הזכיר לעצמו ִרי ִבי ִישּו ַּע‪ .‬עליו לעשות כל שביכולתו‬
‫להכשיר את בנו ועל אשר יחסיר‪ ,‬יתפלל כי תפצה זכות אבותיו הקדושים‬

                                        ‫ותעמוד לבנו במילוי משימתו‪.‬‬

                            ‫‪ 351‬משנה‪ ,‬מסכת אבות‪ ,‬ב'‪ ,‬ט"ז‬

               ‫‪333‬‬
   338   339   340   341   342   343   344   345   346   347   348