Page 397 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫נטה אחור‪ ,‬כבובה עשויה צמר כבשים ואך טפח חוצץ בין ראשו ובין מימי‬
‫הפלג‪ .‬המראה המגוחך גרם ל ָּס ִמי ַּנה לשכוח את כל כללי הצניעות ולפרוץ‬
‫בצחוק הפעמונים המדבק שלה‪ .‬אולם צחוקה‪ ,‬אשר העלה בדרך כלל חיוך‬

‫על פני שומעיו‪ ,‬צבט את לב הנער הְּׁטווָאר ִגי בכאב לא מוכר‪.‬‬
‫וזכורה לטוב חּווָאלה‪ ,‬אשת ִסימּו ָּד ֲעדּוש דודּה של ָּס ִמי ַּנה‪ ,‬אשר מילאה‬
‫חובתה ונעצה בנערה מבט מזועזע ומאיים‪ .‬הניס מבט חּווָאלה התקיף את‬
‫קסמו האפל של הרגע וחזרה ָּס ִמי ַּנה לעשתונותיה בטרם הבחינו נשות‬
‫המשפחות האחרות ַּב ְׁחשּו ָּמה‪ .388‬סמוקה עד שרשי שערה פנתה ָּס ִמי ַּנה‬
‫לטרוח בעסקנות יתר בבגדים שנותרו‪ ,‬כאילו הדבר היחיד אשר מעניין‬
‫אותה הנו ניקיון הבגדים ולא השיירה שהמשיכה במעלה הפלג אל שוקת‬

‫השקיית הבהמות‪.‬‬

‫מעולם לא היה קל על ָּס ִמי ַּנה הטיפוס חזרה אל הכפר כבאותו היום‪.‬‬
‫סערת ליבה נשבה בגבה כבמפרש‪ ,‬הודפת אותה בקלילות במעלה‪ ,‬מדלגת‬
‫כעז הרים‪ְׁ .‬ש ַּמ ָּעא התקשה לעמוד בקצב הטיפוס של אחותו אשר נדמה היה‬
‫כאילו השתחררה מכוח המשיכה‪ .‬ריאותיו הצעירות‪ ,‬המיומנות בדילוגים‪,‬‬
‫שרקו כחליל רועים פגום‪ .‬בחילוף תפקידים מוזר מצא עצמו הילד המבוהל‬
‫גוער באחותו הגדולה ומתחנן בפניה כי תאט‪ ,‬שמא יפלו הבגדים הלחים‬

‫ויתפלשו בעפר‪.‬‬
‫בכניסה ל ָּח ְׁפ ַּרה חיכתה ר ְׁי ָּח ַּנה‪ ,‬מתכוננת לטקס החזרה הרגיל של משלחת‬
‫הכביסה בו פורץ ְׁש ַּמ ָּעא ל ָּח ְׁפ ַּרה בעליצות ו ָּס ִמי ַּנה מגיעה אחריו תוך שהיא‬
‫מטיחה טענות תסכולה‪ ,‬מודיעה כי זו הפעם האחרונה שלה‪ ,‬שהיא לא‬
‫יכולה גם לכבס וגם להתרוצץ אחרי הפרחח המפונק הרודף אחר כל לטאה‬
‫במקום לעזור לה‪ .‬להפתעתה‪ ,‬התהפכו היוצרות במשלחת הכביסה של‬
‫אותו היום‪ְׁ .‬ש ַּמ ָּעא הוא שהגיע מתנשף אחרי ָּס ִמי ַּנה אשר דילגה ראשונה‬

‫לחצר ה ָּח ְׁפ ַּרה והיא מזמרת בעליזות שיר ילדים מחוצף‪:‬‬

‫‪ 388‬הבושה‬

‫‪387‬‬