Page 396 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 396
ספר שישי ָּ -ס ִמי ַּנה ָּד ֲעדּוש הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
התשובה המתריסה שרצה ְׁש ַּמ ָּעא לענות לא זכתה לראות את אוויר
העולם שכן מעבר לעיקול הוואדי הגיחה לפתע שיירת גמלים אדירי קומה
ועליהם רוכביהם הכחולים .מבטם של השניים ,תנאי הכרחי להעברה
בטוחה של הבגד הרטוב ,הופנה מייד אל המאורע המרתק .ה ָּעא ַּבה
האומללה שנעזבה מידיה של ָּס ִמי ַּנה לא פגשה את אחיזתו המיוחלת של
ְׁש ַּמ ָּעא ונשמטה בייאוש אל האדמה ,לחות ניקיונה מחוללת באבק הצחיח
אשר ימים רבים ערג לרטיבות שכזו .לנוכח האסון פלטה ָּס ִמי ַּנה צווחה
מבוהלת וסקרה במהירות את גדות המעיין ,חוששת שמא ראתה מי
מהנשים את המחדל .בביש מזל אשר לא יאמן ולא יתרחש ברוב ִריבי
ְׁר ָּבב ֹּות פעמים ,הסיט באותו הרגע את מבטו נער ְּׁטווָאר ִגי שרכב על נאקה
צעירה בקצה השיירה .ומשני עברי המעיין ,מבעד לחריץ בָּּטאגּולמּו ְׁסט
הכחול בגדה האחת ומעל ידיים המחזיקות ָּעא ַּבה מרובבת עפר בגדה
השנייה ,נפגש מבט ּטּווָאר ִגי שחרחר במבטן הירקרק של עיניים יהודיות.
תמימי עולם [וכסיליו ,כ ָּבנֻו ַּואס ה ַּח ַּכו ַּוא ִתי] ישגו לחשוב כי אך ִמ ְׁק ֶרה הוא אשר
אירע ,כאשר יקרה את בני האדם .היסח הדעת וההפתעה אשר גרמו ל ָּס ִמי ַּנה
ולנער ּטּווָאר ִגי שלא יסיטו מייד עיניהם ,כמקובל וכנדרש ,אלא ימשיכו
להביט זה בזה עוד מספר שניות גורליות .אולם שומעי סיפורנו הנבונים,
היודעים להסיק ראשית דבר מאחריתו ,מבינים כי לא במקריות ְׁת ֻס ַּב ְׁב ָּנה
הסיבות .כוחות חלוץ ,מקליפות הטומאה ,הם אשר הניעו את הנפשות
הפועלות ובסדק שנפער בנפש ָּס ִמי ַּנה ,ננעצה היתד הטמאה העתידה
לדחוק ולהרחיב גבולה עד אשר ייפרץ השער לגרוע מכל.
ואם בהחלפת המבטים האסורה היה מסתיים האירוע ,ניחא .אולם כיוון
שניתנה הרשות למשחית להשחית ,הלך המצב והתדרדר .כה הסעיר מבטה
הירקרק את נפש הנער ,עד ששכח כי עליו להנהיג את נאקתו הצעירה
ולהורותה הדרך בה תלך .מצטרפת להתרגשות רוכבה ,ניצלה הנאקה את
רפיון ידיו על מושכותיה ופצחה בדהרה קלה אל עבר סל כבסיה הנקיים
של ְׁג'ו ִוי ָּלה ֲל ְׁר' ִזייאל שנח על גדות הפלג .יללותיה [המוגזמות ,כרגיל] של ְׁג'ו ִוי ָּלה
גרמו לנאקה המבוהלת להזדקר על שתי רגליה האחוריות וגופו של רוכבה
386
