Page 10 - נפלאות בהעלֹתך תשפ

‫‪10‬‬

‫להמשכה מהכתר (כמו שמוסברנב סוד חיי שרה‬ ‫היא קצת יותר מדי בשבילנו (לעת עתה על כל‬
‫— “מאה שנה [בכתר] ועשרים שנה [במוחין‬ ‫פנים) — כל אחד צריך לדעת את ה“תפסת‬
‫חכמה ובינה] ושבע שנים [בשבע המדות]“נג)‬ ‫מרובה לא תפסת“מו שלו‪ .‬לא צריך לתפוס יותר‬
‫מדי — צריך משהו קומפקטי‪ ,‬שנוכל לתפוס‬
‫— גילוי מהמקיף העל־מודע‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬בפרט אם צריכים לכוון מאה פעמים ביום‪.‬‬
‫במושגים של האריז“ל‪ ,‬הטבע היהודי והגילוי‬ ‫צריך כוונה מספיק קומפקטית וטובה שתוכל‬
‫שלו — באופן של מודעות טבעית — שייכים‬ ‫להכנס לתודעה — אם אכוון אותה הרבה (כמו‬
‫ליחס והחיבור בין החסדים המכוסים (בהם אין‬ ‫שמתרגלים לנשימת חדוהמז‪ ,‬עד שבאה מעצמה)‬
‫מודעות) והחסדים המגולים (בהם יש מודעות‬ ‫— עד שכל פעם שאברך תהיה לי כוונה זו‪,‬‬
‫עצמית)נד‪ .‬האריז“ל‪ ,‬כדרכו‪ ,‬׳מסבך׳ את הסוד‬
‫של מאה ברכות וההסבר שלו קושר אותו גם‬ ‫כמעט באופן טבעי‪.‬‬
‫להמשכה מהכתר וגם לחיבור בין המדרגות‬
‫המגולות והמכוסות‪ :‬הוא מסבירנה שמאה ברכות‬ ‫גילוי הטבע היהודי‬
‫היינו התפשטות עיקר המוחין מכתר ז“א עד‬
‫שליש עליון דת“ת‪ ,‬שש ספירות ושליש כאשר‬ ‫חזרנו כמה פעמים על כך שיש בברכה משהו‬
‫כל ספירה כלולה מ־‪ ,10‬סה“כ סג דרגות‪ ,‬ואחר‬ ‫טבעי — ששייך לעצם הטבע היהודי — וצריך‬
‫כך ההתפשטות במקום החסדים המגולים בשני‬ ‫לברך אותה בתמימות ובשמחה‪ ,‬ועם זאת‬
‫שליש ת“ת ונה“י‪ ,‬עוד לז דרגות — סג ו־לז‬ ‫צריכה להיות בברכה הבנה־כוונה טובה ופנימית‬
‫משלימים למאהנו‪ .‬הוא מסביר שכל ההמשכות־‬ ‫ויראה מתוך תשומת לב‪ ,‬ואפילו הכוונה צריכה‬
‫הברכות הן מהבריכה העליונה דאמא‪ ,‬ממקום‬ ‫להיות ׳טבעית׳‪ .‬בתפלה אנחנו יוצאים מהעולם‪,‬‬
‫החסדים המגולים שלה דהיינו שני שליש ת“ת‬ ‫מהטבע הרגיל‪ ,‬אבל מאה ברכות מקיפות ומלוות‬
‫ונה“י שלה (לבושי המוחין דז“א) — עוד לז‬ ‫את היהודי כל היום‪ ,‬בכל מה שהוא עושה‪ ,‬ולכן‬
‫דרגות (דאמא) שמעל ל־סג ו־לז (דז“א)נז‪ ,‬שרש‬ ‫צריך להיות בהן משהו טבעי — הן משתלבות‬
‫יחוד קול־דבור (ז“א ונוקבא) בהבל־להב־הלב‪.‬‬ ‫בכל מעשי היהודי‪ ,‬מכוונות אותו ל“כל מעשיך‬
‫ב־הבל הפה שלו‪ ,‬במאה ברכות‪ ,‬מגלה היהודי‬ ‫יהיו לשם שמים“מח ו“בכל דרכיך דעהו“מט‬
‫את היפי היהודי הטבעי והאמתי (מאה בגימטריא‬ ‫ומחדירות כוונה גם בכל המצוות שלו (וזהו‬
‫יפי‪ ,‬הרומז להתכללות של י פעמים י) ומתקן‬ ‫המובן הפנימי־האמתי של כוונה — לא ׳מחשבה׳‬

‫את “הבל היפי“נח‪.‬‬ ‫אלא התכווננות פנימית למטרהנ)‪.‬‬
‫במושגים של קבלה וחסידות‪ ,‬הטבע היהודי‬
‫נ ב לקו“ת ברכה צג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫הוא ׳מקיף׳ — משהו שחופף מעל המודעות של‬
‫נג בראשית כג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫היהודי — והברכה צריכה לגלות־להפנים אותו‬
‫(ביחס למצוות‪ ,‬באמת כתוב בפירושנא שהברכה‬
‫נ ד ראה באריכות בספר מודעות טבעית מאמר “בכל לבי‬ ‫מגלה את האור המקיף של המצוה)‪ .‬באמת‪,‬‬
‫דרשתיך“ ובעיקר שם בביאור ובנספח אליו‪.‬‬ ‫ב׳פשט הקבלה׳ הסוד של “מאה ברכות“ קשור‬
‫נה ראה פע“ח שער הברכות פ“א‪.‬‬
‫מו ר“ה ד‪ ,‬ב‪ .‬ובכ“מ‪.‬‬
‫נו לז היינו חלק המילוי של סג (יוד הי ואו הי)‪ ,‬כך שההפרש‬ ‫מז ראה אשא עיני מאמר “סוד הנשימה‪ :‬חדוה“‪.‬‬
‫ביניהם הוא הוי׳ (השרש)‪ .‬כאשר מעלים ברבוע (בסוד ההתכללות‬
‫דמעשה מרכבה) את לז ו־סג — ‪ 37‬ברבוע = ‪“( 1369‬ורוח אלהים‬ ‫מח אבות פ“ב מי“ב‪.‬‬
‫מרחפת על פני המים“‪“ ,‬רוחו של מלך המשיח“)‪ 63 ,‬ברבוע = ‪3969‬‬ ‫מ ט משלי ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫— ההפרש הוא כבר ‪ ,2600‬מאה פעמים הוי׳‪ ,‬סוד מאה ברכות בהן‬
‫נ ראה לקו“ת שה“ש יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מברכים את הוי׳‪.‬‬ ‫נ א תו“א נב‪ ,‬ב בשם הפע“ח (וראה פע“ח שער התפלה פ“א‬
‫נ ז לז (דאמא) ועוד סג ו־לז (דז“א) עולה ‪ — 137‬גיל אברהם‬
‫בעקדה‪ ,‬כאשר ה־‪ 37‬העליונים‪ ,‬או התחתונים‪ ,‬הם גיל יצחק‬ ‫ובעולת תמיד שער כללות התפלות ועוד)‪.‬‬
‫בעקדה‪ .‬הכל שייך לכוונת “אתה“ בברכה — כפי הכוונה‬
‫שמתחדשת כאן בהמשך — סוד ההתכללות דאברהם ויצחק על‬

‫ידי מסירות נפשם בנסיון העקדה‪.‬‬
‫נח משלי לא‪ ,‬ל‪.‬‬