Page 8 - מאורות הכשרות גליון 7 תשרי תשפ- חרקים
P. 8
וכן פסק בח"י חסיד בספרו אוהל יצחק (יור"ד סימן מרבותינו הקדמונים שנוכל לסמוך בשעה"ד עכ"ל. ואחרונים (וחלקם הובאו לקמן בערוה"ש חיור"ד סימן
ה') שחשש תולעים בפירות וכדומה במיעוט המצוי ק' סעיפים י"ג – י"ח) דס"ל דחרקים האלו שמדובר
ס"ס – ספק שמא אין תולעים ,ואם יש ,ספק שמא וכן בשו"ת אבני נזר (יור"ד סימן ע"ט) צירף ספק עליהם אפילו כאשר הם שלמים ,מכ"מ להלכה ס"ל:
אין הלכה כשמואל ,ולכן אפילו התולע מגודל במחובר נתבטל באלף בשעה"ד ,ובמקום אחר כתב האב"נ א) להלכה בטילים באלף .ב) סברת הכריתי ופליתי
אינו אסור עד שיפרוש ,ושמא לא פירש .והסביר (סימן פ"א) שאף שהשו"ע פסק דלא נתבטל ,כבר שאלו התולעים איסורם חל רק אחר פרישתם ולכן
שרק בתמרים כדאיתא בחולין (נח ):אפשר לבדוק כתב החכם צבי שאפילו במקום שהב"י כתב שאין אין להם דין בריה ,דלא פירשו מתחילת ברייתם.
בקלות ,אבל בגודגדניות וכדומה א"א לעמוד בנקל על הלכה כאחד הגדולים הראשונים ,אפשר לסמוך עליו ומו"ר הגאון החכם עובדיה יוסף זצ"ל כבר פסק הלכה
בדיקתו משום דאיכא טירחא יתירא ,ואיכא פסידא... בשעה"ד ,כמו"כ כתב שו"ת חלקת יואב (ח"א יור"ד למעשה (והובא לקמן) שיש להכניס שיטה כזו כספק,
מתמחים ונפסד המוהל היוצא מן הפרי ונצבעים הידיים סימן י"ט) .וכן בשו"ת צ"צ (פסקי דינים יור"ד ס"ס ובדרבנן להתיר עם עוד ספק דהוי ס"ס .ג) בריה הוי
ומתקלקל המטפחת ...ומונעים העולם מלקנות ואיכא פ"ד בתשובה) פסק שיש לצרף דעה זו כסניף להקל. מאלו שגדילים באדמה ולא מאלו הגדילים באילן .ד)
פסידא דמוכרים בזול ,ואין לך פסידא גדולה מזו עכ"ל, מפני קטנותה אינה עומדת בעינה בפני עצמה ,ואינה
ומתיר לכתחילה בלי שום בדיקה ע"ש .אבל עוד הפעם 7ב) אין דין בריה בתולעים דלא פירשו מתחילת נחשבת בריה דלא בטילה .ה) אינה בריה מפני מיאוס
זה רק בס"ס ,ס' נמצא ס' אינו נמצא דרק יש מיעוט ברייתם:
המצוי ,ואת"ל נמצא ס' פירש ואסור ,ס' לא פירש לאכלם ונפשו של אדם קצה מהם.
הכו"פ (סימן ק' ס"ק ד' ד"ה והנה הרא"ש) חידש
ומותר. שתולעת הגדלה בתלוש אין לה דין בריה ,מפני שאינה 7א) בריה בטילה בקרוב לאלף:
אסורה מתחילת ברייתה ,רק אחרי שפירשה נאסרה
וברסק ומחיית פירות וירקות או בבישלן ,חוץ מהס"ס (ודין בריה וודאי לכו"ע שייך במגדל במחובר ופירש). הנה אף שהשו"ע (יור"ד סימן ק' ס"א) פסק כהני
הנ"ל ,יש להוסיף ס' שלישי ,ספק לא הוי בריה שלימה פוסקים דבריה אינה בטילה ,וכן הסכמת הרבה
הפלתי שם (סק"ד ד"ה והנה הרא"ש) הסביר דפסקינן אחרונים ,מכ"מ נראה שיש כר רחב מגדולי האחרונים
ונתבטל. כרשב"א שתנאי להקרא בריה הוא שיהא דבר שאסור הפוסקים שממיהם אנו שותים בצמא להכניס שיטה
מתחילת ברייתה (הובא בשו"ע יור"ד סי' ק' ס"א), זו כספיקא לדינא ,דשיטתם היא דבריה בטילה באלף
והאמת אגיד ,דהרבה פוסקים הכניסו הספק אם ולא כרא"ש דלא תליא במה שאסור מתחילת ברייתה, הלכה למעשה ובשעת הצורך והדחק יש לסמוך עלייהו.
פסקינן כשמואל כהשו"ע או כר"ת ,והוי ספק השקול אלא תליא בתנאי שאם יחלק ,ישאר שמו עליו או לא
דאפילו כשנתהווה התולע במחובר יש ספק אם פירש ע"ש .ועפי"ז מחדש הפלתי חידוש עצום ,שהתולעים התלמוד הבבלי [לפי מה שביררתי ונדמה לי שכ"כ
או לא פירש והוי ספק השקול .ואם יש עוד ספק יש הקטנים המתהוים בעפושי פירות וירקות שקורין הערוה"ש בסימן ק'] אינו מזכיר בשום מקום השיעור
להכניסו כס"ס .עיין שו"ת זבחי צדק (אות מ"ב) ,וכן מילבין בלע"ז ,כל זמן שלא פירשו מותרים ואין כאן שאומר שבריה בטלה ,אלא המשמעות הוא דבריה הוי
בשו"ת צ"ע (פסקי דינים אות כ"א-כ"ג-כ"ד-כ"ז) איסור מתחילת ברייתה ,שכאשר נוצרת מותרת דלא כחתיכה הראויה להתכבד ואינה בטלה אפילו באלף.
צירף זה כספק גדול ,וכן בספר שולחן גבוה (יור"ד אסרה תורה רק כשירחש ,ואין זה מתחילת ברייתה
סימן פ"ד ,חדש אות ז') צירף זה כספק השקול ,וכן אמנם מהירושלמי (תרומות פ"י ה"ה) משמע שבריה
בספר בן אברהם (סימן נ' אות כ"ה ,ל') ,ובשו"ת ע"ש בפלתי. בטלה בשעור הקרוב לאלף.
דברי יששכר (סימן ס"ח) ,ובשו"ת חבלים בנעימים
(ח"ב סו"ס מ"א) .וכן המהרש"ל בשעה"ד הסתמך והרבה אחרונים דנו בחידושו (עיין דרכ"ת סימן ק' הגהות אשרי (ע"ז פ"ה סימן י"א) הביא הבה"ג שבריה
שאין הלכה כשמואל כר"ת ודעימיה (יש"ש חולין פ"ג סק"ד) ואכמ"ל – ואף שהכו"פ בעצמו כתב בסוף בטלה באלף ,וכן מובא בתוס'( .ע"ז ס"ט ד"ה אידי),
דח"ו לסמוך על זה להקל ,ואל תיטוש תורת אמך וכן דעת הראב"ד (מובא בחידושי הרמב"ן ורשב"א
סימן ק"ג). ע"ש ,מכ"מ הרבה אחרונים תמכו בחידושו וצירפו חולין צז ):וכן רבינו ירוחם בדעת הרי"ף (תולדות
אותו כסניף להקל .למשל בעל ספר מעיל צדקה (כנפי אדם וחוה נתיב ט"ו חלק ה' אות כ"ט) ,וכן דייק
7ג) בריה רק מירק המונח באדמה ולא מפירות האילן: יונה יור"ד סי' פד דף סב ).שפסק שתולעת הגדילה הכו"פ בדעת הרי"ף שהוא מן המקילים דבריה
בתלוש אין לה דין בריה .ובשו"ת תשובה מאהבה בטלה באלף (כרתי ופלתי סימן ק' ס"ב ב') ,והכתב
ויש עוד סברא להקל ולהתיר הפטל ותות-שדה (יור"ד סימן ש"ל) צירף כסניף להקל ,וכן בשו"ת סופר (יור"ד סימן ס"ג) ,וכן דייק הערוה"ש (סימן
ודובדבנים ו"יאגדעס" בלע"ז וברוקולי וכדומה, תשורת שי (תניינא סימן מ"ב ד"ב והנה) צירף חידושו ק' ס"ק י"ד) בדעת הרי"ף שבטילה באלף ,וזה אף
והיינו עפ"י הכתב סופר ,שהכת"ס בחידושיו לחולין להתיר ,וכן בשו"ת אפרקסא דעניא (ח"א סימן כ' שבב"י כתב שנראה שהרי"ף מהמחמירים ,ולשיטת
(סז ):כתב ששמואל שאוסר מתחילת ברייתו במחובר ד"ה ובסמך) ,ובספר תשובות מנחם (יור"ד סימן כ"ד הכו"פ והכת"ס והערוה"ש גם רש"י ס"ל דבריה בטל
רק מדבר בירק כמו קישוא שמונח באדמה ,אבל דף לג ).הביא תשובה מהאור שמח שהביא חידושו של באלף .וכן רבינו שמשון בפירושו למשניות (תרומות
בפירות הגדילין על עצים שאינם מונחים באדמה ,גם פ"י משנה ח') פסק דבריה בטלה בתתק"ס ,וכן דעת
שמואל מודה שהתולעים אינם אסורים עד שפירשו, הכו"פ כסניף להיתר. הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"א סימן ר"ע-רע"א ,סימן
ונמצא יש ספק בכל חרק הנמצא על פרי אפילו אם תמ"ג וכו') .וכן דעת האור זרוע (חלק ד' ,פסקי ע"ז
נתהווה מתחילת ברייתו במחובר ,והספק הוא ספק סוף דבר :מו"ר הגאון החכם רבי עובדיה יוסף זצ"ל
פירש ספק לא פירש ,ולכן בכל ספק אחר הוי ס"ס בשו"ת יביע אומר (ח"י יור"ד סימן נ"ח בחלק של סימן רס"ד).
התשובה הנקרא קובץ הערות והארות על שו"ת "רב
ומותר. פעלים" ח"ד חיו"ד אות ד' עמוד ש"ע-שע"א ד"ה והנה ואחרי הכל בעל הכו"פ (סימן ק' סק"ב) דן בהרחבה
הרהמ"ח רצה למנוע צירוף דעת הכו"פ) פסק וכתב ומסיק להלכה שהיות שזה צורך נפש וכמעט אין מאכל
7ד) מפני קטנותה אינה עומדת בעינה בפני עצמן: וז"ל ומאחר שהבאנו מכמה גאונים שקילסו את סברת שאינו נגוע וקשה מאד לבדוק ,וכל הדין הוא מדרבנן
הכו"פ שאלו התולעים שאיסורם חל רק אחר פרישתם, לכן יש להקל .וכתב ז"ל אמרתי מאין לנו עזרה אשר
ויש עוד להתיר עפ"י מש"כ בשו"ת משכנות יעקב אין להם דין בריה ,אע"ג דלהלכה לא סמכינן על סברא נענה ביום פקודה ,אנוסה לבית המלך מלכי רבנן,
(יור"ד סימן ל"ו) היתר אחר על חרקים וז"ל אבל זו בלבד להקל ,מכ"מ שפיר יש לצרף סברא זו לס"ס, לחקור הדין ודעת קדושים נמצא הסוברים דבטלים
אם מעצם קטנותו נאבד ממשו ,והוא דבר המתערב באלף ע"כ ,ומסיים וז"ל וא"כ בצירוף הרי"ל ורש"י
ממש ונדבק בפת ...ולא יהיה לעולם בעין בפני עצמם כשיש עוד צירופים להקל עכ"ל. ור"ש ורשב"א וראב"ד וא"ז ובה"ג יש כאן ממש רוב
רק תמיד בתערובת לא נודע מקומו עכ"ל והטעם דמקילין ביותר מאלף ,והדבר מדרבנן ,ולהקל שומעים,
מפני דאם זה בריה שאינו נמצא לעין בפני עצמו ,אין ולפי זה אליבא דרבינו הגר"ע יוסף זצ"ל אפילו במיעוט ולפי הנ"ל יש כאן תקנה דלרב קטנות יש בקל כמה
לה חשיבות ומתבטל ברוב או ס' ,ולכן כל החרקים המצוי הוי ס"ס .ס' נמצא ס' לא נמצא .ואת"ל נמצא ,ס' אלפים נגדו וא"כ כדאי הם הרי"ף ורש"י ור"ש מקנון
הנמצאים על בזיל פירות תות שדה וכדומה נחשב בריה ס' אינה בכלל בריה דלא פירש ,וכ"ש אם טחנו או ורשב"א להגן עלייהו מיום חרון ומיום פקודה שלא נגעל
בתערובת ואינם בפ"ע ואין להם חשיבות ומתבטל.
וכן הפת"ת (יור"ד ק' סק"א) מצטט המשכנ"י ולא בישלו כלפענ"ד. נפשינו באכילת דברים אסורים עכ"ל.
מביא חולק עליו. ובאמת יכולים להשתמש בחידושו של הכו"פ הנ"ל וכן בשו"ת כת"ס (יור"ד סימן ס"ג) פסק ככו"פ
גם בתולעים שגידלו במחובר ,שהרי כתב דו"ז הגר"מ שבטלה באלף ,והוסיף עוד היתר מדילי וז"ל ורחשים
וכן הבעל ערוה"ש (סי' ק' ס"ק ט"ז) מביא השו"ת אריק (מנחת פתים יור"ד סימן ק') ,דאף דפסקינן אלו פגומים הם ,ולרוב השיטות א"צ ביטול כלל,
משכנ"י וכתב אחרי שהביא המשכנ"י כל הני רבוותא בשו"ע כשמואל דאסירי במחובר מתחילת ברייתן ולכל היותר בטלים בתתק"ס עכ"ל וכן פסק בשו"ת
שהבאנו דבריה בטלה באלף ,הוסיף וז"ל כתב אפילו לפני שפירשו ,מכ"מ הרבה אחרונים פסקינן משכנ"י (יור"ד סימן ל"א ,ובהמדורה החדשה סימן
(המשכנ"י) עוד היתר ,דהנה הגמרא מדמה בריה דהוי ספק השקול התלוי במחלוקת ראשונים ,דאליבא ל"ו) בפשיטות דלכתחילה בריה בטלה בקרוב לאלף,
לחתיכה הראויה להתכבד ...מפני החשיבות ודבר דר"ת ודעימיה אין הלכה כשמואל ,ואפילו במחובר וכן ספר מעיל צדקה (כנפי יונה יור"ד דף סה ).ס"ל
חשוב לא בטל ,וא"כ נראה דהיינו דווקא אם הבריה אינם אסורים עד שיפרשו ,ולפי חידושו העצום של
עומדת בעינה וניכרת ...אבל אם מעוצם קטנותן נאבד הכריתי ופלתי הנ"ל לא הוי אסירי מתחילת ברייתן שכן דעת גדולי המורים.
ממש והוא דבר המתערב ממש שנדבק בפת ...ולא כמו תלעים שנתהוו בפירות התלושים ,ויש להכניס
יהיה לעולם בעין בפני עצמן רק תמיד בתערובת ...לא חידוש הכו"פ כסניף להקל בכל תולע שנתהווה בין ולבסוף הלא הערוה"ש (סימן ק' סעיפים י"ד-ט"ו)
נאמר עליו בריה שאני ,כיון שאין לו מקום בפני עצמו בתלוש בין במחובר ,דהיינו בכל תולע הנמצא יש פסק שיש לסמוך על שיטה זו ,וכתב וז"ל וזהו וודאי,
דשיעור זה והרבה יותר יהיה תמיד ,וק"ו כשיש הרבה
הספק שמא פירש ואסור שמא לא פירש ומותר.
מאורות הכשרות ׀ תשרי תש"פ 8
