Page 28 - היולי 7 - ביטאון הסטודנטים של המחלקה למחשבת ישראל

‫בין חוקר למקובל‬

‫יוני שניצר‬

‫כמו צוקים הגבוהים פי מאה‪ ,‬לא‪ ,‬פי אלפי רבבות‪ ,‬ומה‬ ‫אילו היה בא אדם ומציע לכם את כל אוצרות העולם‪,‬‬
‫שמחכה בתחתית‪ ,‬אם תפלו‪ ,‬הינם עמקים המלאים בכל‬ ‫פגישה עם ס ֹופיה‪ ,‬ייחוד עם ה'‪ ,‬אושר עילאי‪ ,‬הייתם‬
‫אותם הדברים היוצרים את החושך הפנימי‪ ,‬אותו מקום‬ ‫מעוניינים? אני מאמין שרוב בני אדם היו מעוניינים‪ .‬חוץ‬

‫ממנו נברא חלום הבלהות‪.‬‬ ‫ממעטי מעט המאושרים עם מה שיש להם‪.‬‬
‫עד כאן המשל‪.‬‬ ‫מה הלאה? אתם שואלים את אותו אדם‪ ,‬שומר הסף‪.‬‬
‫אל תטעו‪ ,‬מדובר באדם אמיתי‪ ,‬ובידיכם כל הסיבות‬
‫כחוקר קבלה‪ ,‬לעתים יוצא לי לתהות על אודות ההבדל‪,‬‬ ‫בעולם להאמין שהוא יכול לממש את הבטחתו‪ .‬הוא‬
‫או המתח‪ ,‬שבין חקר הקבלה באוניברסיטה לעומת חוויות‬ ‫אומר שאתם הולכים לקצה צוק‪ .‬אז אתם הולכים‪ .‬הנוף‬
‫הקבלה אצל מקובל‪ .‬סקרן‪ ,‬עם רצון ללכת טיפה מעבר‬ ‫עוצר נשימה‪ .‬לעמוד שם‪ ,‬בין רוח לאדמה‪ ,‬חיים ומוות‪.‬‬
‫לחומות הביטחון של הספרייה‪ ,‬ביקשתי להצטרף לחוויית‬ ‫הוא אומר שכעת עליכם לעצום את העיניים‪ .‬מהוססים‪,‬‬
‫לימוד אצל מקובל אחד בליל שישי‪ ,‬בתוך רחמה של‬ ‫פחד הנובע מאותו אינסטינקט מולד לאחוז בכל מאודנו‬
‫האדמה‪ ,‬באחד ההרים הסובבים את ירושלים‪ .‬ומעשה‬ ‫בחיים‪ ,‬אתם לא עוצמים את העיניים‪ .‬במקום זה‪ ,‬אתם‬
‫מסתכלים אחורה‪ ,‬עליו‪ .‬בדיוק‪ .‬אתם אלה שבקצה הצוק‬
‫שהיה כך היה‪.‬‬ ‫והוא מאחוריכם‪ .‬הוא הרי כבר עבר את המסע‪ .‬התהלך‬
‫"אני יכול להצטרף אליך היום למערה?"‬ ‫בפרדס‪ ,‬קטף פרי‪ ,‬אכל ויצא בשלום‪ .‬כעת תורכם‪ .‬והוא‬
‫מזכיר לכם‪ ,‬בעודו מזהה את הפחד בעיניכם‪ ,‬שהוא יכול‬
‫"לצערי אני לא מגיע הלילה‪".‬‬ ‫להציע לכם את כל אותם האוצרות אבל זה מצריך משהו‬
‫"אז תוכל להסביר לי איך מגיעים?"‬ ‫מצדכם‪ .‬זה מצריך קפיצת אמונה‪ .‬אתם מנסים לבלוע‬
‫"בלתי אפשרי‪ .‬הכי פשוט‪ ,‬סע לכיוון ירושלים‪ ,‬תרד‬ ‫את טיפת הרוק האחרונה בגרון היבש ובאיטיות כואבת‬
‫ביישוב ‪ ,X‬סע סביב ההר וחכה בפתח היישוב ‪ .Y‬חכה עד‬ ‫היא נופלת מטה‪ .‬באותו הרגע אתם מבינים שיש עולם‬
‫שמכונית תעבור וסע אחריה‪ .‬היא בטח נוסעת לשיעור‪".‬‬ ‫ומלואו בין הרעיון לעמוד על קצה צוק לבין עמידה על‬
‫כך אמר וכך עשיתי‪ .‬בחצות ליל שישי הגעתי לפתח‬ ‫קצה צוק במציאות ממש‪ ,‬בעוד הוא עומד שם מאחוריכם‪.‬‬
‫היישוב וחיכיתי עד שעברה מכונית‪ .‬ניסיתי לסמן שתעצור‬ ‫אותו האדם שעליו אתם אמורים לסמוך‪ .‬איך אתם מצפים‬
‫אבל היא המשיכה לדהור פנימה‪ .‬החלטתי לנסוע אחריה‪.‬‬ ‫להתייחד עם ה'‪ ,‬לצאת מעצמכם ולנטוש את החומר‪ ,‬את‬
‫דוהרת קדימה במרחק‪ ,‬בקושי הצלחתי לעקוב‪ ,‬הלכתי‬ ‫כל מה שאתם מכירים‪ ,‬אם אינכם יכולים לשים את חייכם‬
‫אחרי מה שנראה כמו גחלילית קסומה הנעה ונדה‪,‬‬
‫מסתובבת לכאן ולשם עד שהגיעה לפאתי היישוב‪ ,‬אל פני‬ ‫בידיו של זה? בידיו של מורכם הנאמן?‬
‫ועוד לא הגעתם לחלק המפחיד מכול‪ .‬עד כה הוא‬
‫שדה פתוח‪ ,‬ודומם המנוע‪.‬‬ ‫ביקש מכם לעצום עיניים‪ .‬לא יותר‪ .‬הוא מזכיר לכם מה‬
‫יצאתי מהרכב והם אמרו לי "בוא אחרינו"‪ .‬ככה‪ ,‬בלי‬ ‫התמורה‪ ,‬מה מצפה לכם‪ ,‬האוצרות‪ .‬אז אתם בולעים שוב‪,‬‬
‫צורך לומר דבר‪ .‬ככה זה כנראה כשיש לך פנים של אדם‬ ‫וכפות הידיים לחות‪ ,‬הידיים רועדות‪ .‬הלב דופק והגוף‬
‫רעב‪ .‬מהוסס‪ ,‬אבל רעב‪ ,‬הלכתי אחריהם בעוד האור‬ ‫מרטט‪ .‬אתם מסתובבים חזרה‪ ,‬פניכם אל הגיא ועוצמים‬
‫העמום מהרחוב נעלם אט אט‪ .‬עלינו על גב ההר הסלעי‪,‬‬
‫שקט ודממה מופלא פרט לצליל הצרצרים ודריכ ֹות קלות‬ ‫את העיניים‪.‬‬
‫הקורעות ים עשבים‪ .‬השמים כמו שמי מדבר או לב ים‪,‬‬ ‫ועכשיו הקטע המפחיד ממש‪ .‬הוא מבקש מכם להטות‬
‫מלאי כוכבים‪ ,‬והעננים לבשו את צורת ברכת כוהנים‪,‬‬ ‫את גופכם קדימה‪ .‬אל תטעו‪ ,‬להטות את הגוף קדימה‬
‫ידיים פרוסות המסמנות את הדרך אל המערה‪ .‬הלכנו‬
‫בדממה עד שראינו אור חם ונעים בצורה מלבנית‪ .‬עם‬ ‫משמע אתם הולכים לנפול‪.‬‬
‫המראה מגיע קול‪ .‬קולו הנעים של רב המלמד תלמידים‬ ‫אין צורך לומר את המובן מאליו‪ .‬השאלה ברורה‪.‬‬

‫מדרשים וקבלה בתוך מערה דלוקה‪.‬‬ ‫האם אתם סומכים עליו?‬
‫המערה מוארת בנרות המפיצים אור חמים ונעים בכל‬ ‫אם לא‪ ,‬איך אתם מצפים שיוביל אתכם במסע? אם‬
‫אתם חושבים שנפילה מצוק זה דבר מפחיד‪ ,‬הרי זה כאין‬
‫וכאפס לעומת ההיכלות בדרך אל האוצר‪ .‬המסע ההוא‪,‬‬
‫הרבה יותר מפחיד‪ .‬כל רקיע והיכל המחכה לכם‪ ,‬הם‬

‫‪ 28‬אוניברסיטת בר־אילן › הפקולטה למדעי היהדות › המחלקה למחשבת ישראל‬