Page 25 - היולי 7 - ביטאון הסטודנטים של המחלקה למחשבת ישראל
P. 25
לנשים השחורות והמכוערות כעורב ,היה יופייה מיוחד. תאוות אלה ,האישה חוטאת ומחטיאה את האדם כשהיא
כששרה ואברהם יורדים לגרר ,שרה בהיריון ,ויופייה בולט מציעה לו מהפרי על מנת שיחשוק בה כפי שהיא חושקת
באופן פלאי ,למרות גילה ולא ביחס לשום אישה אחרת. בו .יש כאן רמז ליצרים המיניים הטבועים באישה כמפתה.
ובהתאם לכך אברבנאל מעניק לאישה הרעה כמה וכמה
ואין ספק שבהיותה בת תשעים שנה ,כפי תכונות :היא מוצגת כאישה מפתה ,נואפת ,יפה ,דברנית,
הטבע לא יתאוו אותה אנשים .אבל השם
יתברך כשגזר בלידתה ,שינה גופה באופן עצמאית ,מרדנית ,אישה שלא עושה כמצוות בעלה.
שחדשה נעורים ,עד שכל רואיה יחשבוה בהצגת תכונותיה של האישה הרעה ,אברבנאל מציג
לבחורה ביופיה ונערותה ...כי הנה בראותה תפיסות עולם הרווחות באותה התקופה ,וזאת על מנת
שראו שרים חשקוה מלכים ,כאילו היא נערה להציג השקפה חינוכית שלמה בעלת ערך לאומי ,כך
יפה לא זקנה ,כאשר היא אמרה — תכיר שהיה לדוגמה :ניתן לראות כי סיפור גן העדן מפורש כסיפור
זה נפלאות תמים דעים (אברבנאל ,בראשית אטיולוגי ,כמשל .לדעת אברבנאל סיפור גן העדן עניינו
להסביר את יחסי הכוחות בין המינים בחברה ,את הסבל
יח ,ט-טו). שנגזר על נשים בלידתן ,את ההכרח שבמוות ,את הכורח
לעבוד כדי לספק את הצרכים הבסיסיים ,ובעיקר להדגיש
עולה כאן הרעיון כי אישה פורייה היא אישה יפה ונחשקת, שהנשים הן האשמות בסבל האנושי ,בגלות ובחורבן
שכן פנימיותה מעידה על חיצוניותה ,ואישה עקרה היא הבית .אברבנאל מבסס את עמדתו כי סיפור גן העדן הוא
יפה פחות .בפירוש זה שוב בולט החיסרון של שרה משל כשהוא טוען כי הנחש כלל לא היה קיים“ :שלא דיבר
העקרה — אי־יכולתה של שרה ללדת פוגע ביופייה של הנחש אל האישה ולא האישה אליו ,אבל שהיה כל המשא
שרה ובהגדרה הנשית שלה .ניתן להניח כי אברבנאל לא ומתן הזה טענות האישה כפי מה שהתעוררה ממעשה
רואה ביופי האישה תכונה חיובית ,אלא תכונה השייכת הנחש ואכילתו מהעץ ההוא״ (אברבנאל פרק ג ,פס׳ א-ז).
הנחש ,לדעת אברבנאל ,הוא הקול הפנימי של חוה,
לאישה המפתה ,גסת הרוח והרעה. הוא הכוח הדמיוני .והדו־שיח בין הנחש לאישה הוא כמשל
להתדיינות של חוה בין הדמיון ובין התאווה שבתוכה .על
רבקה פי פרשנותו של אברבנאל אפשר להניח שמדובר בדו־שיח
פנימי המתרחש בתוך נפשה של האישה ,מרמז על אפשרות
באופן דומה לדמותה של שרה ,אברבנאל מתעלם גם של זהות בין חוה לנחש ,היבט המתחבר להצעה המדרשית
מיופייה של רבקה .לדעת אברבנאל כוונת הפסוקְ “ :ו ַה ַּנ ֲע ָר שהשם חוה בא מלשון “חיויא״ ,שמשמעו בארמית נחש.
ֹט ַבת ַמ ְר ֶאה ְמ ֹאד ְּבת ּו ָלה ְו ִאי ׁש לֹא ְי ָד ָע ּה״ (בראשית כד, ההנחה הבסיסית בהגותו של אברבנאל היא ,שאדם הרודף
טז) היא“ :ושלא נתעכבה בבואה אל העין בדברי שחוק אחר התאווה מאבד את השגת המושכלות ולכן אינו עוד
ובטלה עם שאר הנשים ,כמשפט הבנות היוצאות לשאוב״
אדם שלם.
(אברבנאל ,בראשית כד ,טז). ניתן לראות כי הטיפולוגיה המשולשת שערך אברבנאל
בפירוש זה אברבנאל מעצים את תכונותיה הפנימיות לדמותה של אישה-חוה — אישה טובה ,אישה רעה
של רבקה בהשוואה לנשים האחרות שהגיעו לב ֵאר ואינו והאישה שלא נבראה בצלם — ותכונות האופי שהעניק
מתייחס כלל לתכונות החיצוניות של יופי ומראה .לדבריו, אברבנאל לכל אחת מהדמויות הללו ,כל אלה מופיעות גם
הכוונה בטובת מראה היא לעצם כך שלא הייתה פטפטנית,
שנמנעה מלרכל עם שאר הנשים ,שהיא ממוקדת מטרה בתכונותיהן של ארבע האימהות.
לכבד את העבד בכבוד רב ולמלא את כל צרכיו .בפירוש
זה אברבנאל בוחר להתעלם מיופייה של רבקה ,מתוך שרה
הנחה כי אישה יפה היא אישה מפתה. אברבנאל כאמור טען כי אישה יפה הינה אישה רעה
אברבנאל מתעלם מהפירוש של “בתולה״ במובן של ומפתה ,בהתאם לכך ,את הפסוק שבו אברהם מתאר את
אישה שלא קיימה יחסי מין ובוחר להשתמש בפירוש שרה במצריםִ “ :ה ֵּנה ָנא ָי ַד ְע ִּתי ִּכי ִא ָּׁשה ְי ַפת ַמ ְר ֶאה ָא ְּת״
חברתי :יחסה של רבקה לשאר הנשים .ניתן להניח כי (בראשית יב ,יא) ,מפרש אברבנאל כך“ :בראותו שהיו
פירוש זה נבע מתוך רצון של אברבנאל לבטל כל אפשרות המצרים והמצריות כעורים שחורים כעורב .ואז אמר לשרה
לראות במפגש בין אליעזר ורבקה כמפגש מיני ,וזאת אשתו‘ :הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׳״ (אברבנאל,
משום שעצם האמירה כי רבקה הייתה בתולה ואיש לא
ְידע ּה ,יוצרת ציפייה כי המשך הסיפור יוביל למשהו מיני בראשית יב ,י-טו).
לדעת אברבנאל שרה לא הייתה יפה כשלעצמה ,אלא
הקשור לרבקה. אחת מני רבות ויפות בארצה ,אך במצרים ,בהשוואה
בפירושו של אברבנאל לפסוק “ַו ִּי ְתרֹ ֲצצ ּו ַה ָּב ִנים ְּב ִק ְר ָּב ּה"
(בראשית כה ,כב) הוא בוחר לשלול לחלוטין כל אפשרות
אוניברסיטת בר־אילן › הפקולטה למדעי היהדות › המחלקה למחשבת ישראל 25
