Page 214 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 214
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
המבוגרות ,שבורות הגוף והרוח מתלאות המסע ,עודדה והקימה על
רגליהן .הייתה זו התייצבותה לצד ִת ְׁמ ָּנע בוויכוח עם סיעתו של י ֹּוסיי ֶבן־
רּו ִבין שהכריעה את כף המאזניים בהתלבטותן .האם גם כעת תתמוך
ברעיון הנועז של ִת ְׁמ ָּנע? במהלך אשר מעורר בהן ,בו זמנית ,תקווה גדולה
וחרדה עצומה? בצעד אשר יאפשר להן לשרוד במדבר אולם הופך
לחלוטין את כל סדרי העולם אשר הכירו?
לאחר רגעים מתוחים של שקט פתחה ֶש ַּרח' ,ידועה דעתי כי על נערות
צעירות להישמע לכללים ,בדרך כלל .אולם בכל ליבי מברכת אני על כך
שלא נשמעה ִת ְׁמ ָּנע לכללים באותו היום והתגנבה בסתר לבית מדרשו של
רבי יוחנן' אמרה והעלתה חיוך על פני הנשים המתוחות' ,שאילולי הייתה
מתגנבת ,לא היינו יודעות כי ילדינו ,יהא אביהם אשר יהא ,בנים ובנות לעם
ישראל הם .אחיותיי' המשיכה ֶש ַּרח ופניה הרצינו' ,פתרונה של ִת ְׁמ ָּנע ,חכם
הוא ומלא תבונה .בעוד דור אחד בלבד יגדלו כאן נכדינו ,גברים צעירים
ונשים צעירות וכולם יהודים .הם יתחתנו האחד בשנייה וייבנו את שבטנו,
שבטה של ה ָּכ ִהי ַּנא ,ממשיכם האמיתי של יהודי הגליל האמיצים .יפרה
שבטנו וירבה וילך מחיל אל חיל עד אשר נצבור די כוח לשוב אל ארצנו
ולגרש את הזרים האוכלים נחלת אבותינו'.
'אמן!' ענו כל הנשים אחריה ודמעות בעיניהן.
ִת ְׁמ ָּנע חייכה אל ֶש ַּרח בהכרת תודה והמשיכה' ,ברצוני לקרוא למקום זה,
בו נבנה את שבטנו ,שם בשפת עמנו' .מקפלי שמלתה שלפה מגילה
מוסתרת וקראה בקול:
' ָּלכןִ ,הּנה ָא ֹּנ ִכי ְׁמ ַּפ ֶתי ָּה ְׁו ֹּה ַּל ְׁכ ִתי ָּה ַּה ִמ ְׁד ָּברְׁ .ו ִד ַּב ְׁר ִתי ַּעל ִל ָּבּהְׁ .ו ָּנ ַּת ִתי ָּלּה ֶאת
ְׁכ ָּר ֶמי ָּה ִמ ָּשם ְׁו ֶאת ע ֶמק ָּעכ ֹּורְׁ ,ל ֶפ ַּתח ִת ְׁק ָּוה ְׁו ָּע ְׁנ ָּתה ָּש ָּמה ִכימי ְׁנעּו ֶרי ָּה ּו ְׁכי ֹּום
ֲעל ֹּו ָּתּה מ ֶא ֶרץ ִמ ְׁצ ָּר ִים' .'202ומהיום זה' הכריזה ִת ְׁמ ָּנע בחגיגיות' ,לא יקרא
עוד שם המקום הזה אל־ו ָּוא ְׁסטה אלא ּ ֶפ ַּתח ִת ְׁק ָּוה'.
202הושע ב' ט"ז-י"ז
204
