Page 20 - נפלאות בהעלֹתך תשפ
P. 20
20
הכל“ מקביל לאותיות ו־ה (“והנגלות“). “אל דעות הוי׳“
לכאורה ,אחרי שהעלינו כאן את “דעת
תחתון“ להיות חלק מדעתו־ידיעתו של ה׳, אם כן ,יש שתי דעות שונות במהותן ,דעתו־
שוב אין לנו חלק בה .אך באמת ,ההיפך הוא ידיעתו של ה׳ ודעתנו־ידיעתנו .על כך דרשו
הנכון — כשמגלים את השרש של “דעת תחתון“ בחסידות פסוק־יסוד לגבי דעת ה׳ — “אל
שלנו בתוך “דעת עליון“ ,אפשר לנסות לעלות דעות הוי׳“ו .בחסידותז מבואר ש“אל דעות
לשרשנו שם ולהרגיש כיצד גם “דעת תחתון“ הוי׳“ מלמד שישנן שתי דעות — “דעת עליון“
נכללת בידיעת ה׳ האחדותית .כך העיד אדמו“ר
האמצעיט שאביו אדמו“ר הזקן מסר את הנפש ו“דעת תחתון“ח:
שכל אחד — גם אם יש לו נשמה נמוכה — יוכל דעת עליון היא כפי שה׳ יודע את המציאות
מלמעלה — כאשר מה שלמעלה הוא היש
לחוש משהו מדעת עליון. האמתי ומה שלמטה הוא אין (שהרי הכל בטל
נגדו“ ,כולא קמיה כלא חשיב“) .דעת תחתון היא
כוונת “אחד“ — הוא ודעתו וחייו אחד התפיסה שלנו הנבראים ,הרואים את הדברים
בדיוק הפוך :המציאות התחתונה מורגשת כ“יש“
אחרי קצת עיסוק ו׳דירוג׳ בתוך דעתו של ומה שלמעלה כ“אין“ ,שאינו מושג כלל ,העלם
ה׳ — “אל דעות“ ,שהתפרטו לנו כבר לשלש הבורא מן הנברא .אכן ,ה׳ עצמו ברא את שתי
דעות — נחזור לביטוי הראשון של הרמב“ם: הדעות ,ולכן נקרא “אל דעות“ ,הוא הנותן לנו
“הוא ודעתו וחייו אחד“ .לשון זו ׳מזמינה׳ לכוון
אותה במחשבה באמירת פסוק היחוד — “שמע את האפשרות לחוות בדעת תחתון.
ישראל הוי׳ אלהינו הוי׳ אחד“ ו“הוא ודעתו וחייו אמנם ,בפשט הביטוי “אל דעות“ מתייחס
כולו לה׳ ולדעתו — גם בדעתו של ה׳ עצמו,
— אחד“. בלי להתייחס ל“דעת תחתון“ של הנבראים,
לכאורה ,במחשבה ראשונה ,אנו אולי היינו ישנן “דעת עליון“ ו“דעת תחתון“ .לאור דברי
מקדימים את חייו של ה׳ לדעתו — ו׳מרויחים׳ הרמב“ם הנ“ל ניתן להסביר את חלוקת דעתו
סדר של הוא־חייו־דעתו — אך הרמב“ם מדייק של ה׳ לשתי דעות[“ :א] בידיעת עצמו [ב] יודע
ואומר הפוך .מדוע? כתוב בחסידותי שיש שתי הכל“ .כלומר ,אמנם אצלו יתברך הכל באחדות
דרגות חיים — “חי בעצם“ ו“חיים להחיות“. גמורה (“מכל צד ומכל פינה ובכל דרך יחוד“,
הייתי חושב שמה ש“חייו“ אחד אתו יתברך היינו כלשון הרמב“ם) אבל בתוך האחדות הפשוטה
“חי בעצם“ ,אבל החידוש הוא — ובכך מוסבר מבחינים במושגים שונים (כפי שהם נתפסים
למה הרמב“ם מאחר את חייו לדעתו — שכולל אצלנו) ,יש את “ידיעת עצמו“ (ללא התייחסות
גם את החיות של כל הנבראים ,מה שה׳ מחיה לזולת כלל) ויש מה שמתוך ידיעת עצמו “יודע
הכל“ ,ואתה מחיה את ֻכלם“יא .כמו שבידיעת הכל“ ,כמו ההבדל בין “אור המאיר לעצמו“
עצמו הוא יודע את כולם ,בחי שלו — חי בעצם (ידיעת עצמו) ל“אור המאיר לזולתו“ (בידיעת
עצמו יודע הכל) .ובהשוואה לביטוי “יחיד הוא
— הוא מחיה את כולם. ויודע הכל““ :יחיד הוא“ זו “ידיעת עצמו“ ,שייך
נתבונן בכך לפי כוונת המלה “אחד“ לאותיות י־ה של הוי׳ (“הנסתרות“)“ ,ויודע
בהלכהיב :ה־א היא אלופו של עולם .ה־ח היא ז
ט קונטרס ההתפעלות. ו שמואל־א ב ,ג.
י ראה המשך תרס“ג בתחלתו; תרפ“ה ותש“ח ספ“ב ואילך; ז סידור עם דא“ח ד“ה “מזמור לתודה“ (מד ,א) .ובכ“מ.
ד“ה “אשרינו“ ה׳ש“ת; המשך תער“ב ח“א פנ“ה .ובכ“מ.
ח אותיות עת בדעת הן ראשי תבות עליון תחתון ,שתי הדרגות
יא נחמיה ט ,ו. הכלולות בעצם הדעת ,כלומר שמגדר הדעת הוא שיש בה שתי
י ב סמ“ק סימן ב; הובא בב“י או“ח סימן סא. דרגות של עליון־תחתון.
