Page 13 - מאורות הכשרות גליון 4 כסלו תשעט - שמן
P. 13
הרה"ג מיכאל גלעדי שליט"א
בית המדרש להלכה בהתיישבות
הפרשת תרומות ומעשרות בסוגי השמנים
תשובה :אין להפריש תרומות ומעשרות אלא לאחר גמר עשיית השמן והטעם הוא שמן זית
מפני שאסור להפריש קודם גמר מלאכה ,וכבר נתבאר שגמר המלאכה בזיתים
העומדים לשמן הוא לאחר עשיית השמן .ובדיעבד אם הפריש בעודם זיתים תרומתו ארצנו הקדושה התברכה בשבעת המינים ואחד המיוחד בהם הוא פרי הזית
שמפיקים ממנו את השמן ארץ ישראל נקראת על שמו "ארץ זית שמן".
תרומה.
בדיני תרומות ומעשרות שונה השמן שנקרא בתורה יצהר ,וכן שונה היין הנקרא
כמו כן אין לתרום משמן על זיתים העומדים לשמן ובדיעבד בזמן הזה תרומתו תירוש ,משאר הפירות שחיובן בתרומות ומעשרות לפי רוב הראשונים הוא מהתורה
תרומה [כדין המפריש מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו
שבדיעבד תרומתו תרומה .ואע"פ שלגבי זיתים גזרו חז"ל שיחזור ויתרום שוב כדי לעומת שאר הפירות שחיובם מדרבנן.
שיעשה את השמן בטהרה ,מכל מקום בזמן הזה שכולנו טמאים אין צריך לחזור
הבדל נוסף ישנו בין שמן לשאר הפירות הוא בנתינת התרומה .מכיון שבזמן הזה
ולתרום שוב] הכהנים והתרומות טמאים לכן אין נותנים את התרומות לכהן שכן אסור לו
לאוכלם .לעומת זאת כשמפרישים תרומות משמן ישנם הנותנים לכהן את התרומה
ד] קנה זיתים מישראל שנאספו אצלו לשם אכילה ועישרם ,ושוב נמלך עליהם גדולה והתרומת מעשר שהרי הכהן יכול להשתמש בו להדלקה .הנותנים שמן לכהן
לעשותם שמן האם צריך להפריש שוב פעם תרומות ומעשרות? להדלקה יש להם להקפיד להפריש מהשמן המובחר להדלקה כדין התרומה הניתנת
תשובה :אין צריך להפריש שוב מכיון שההפרשה מהזיתים פטרה את הטבל ,ונמצא לכהן שצריכה להנתן מהפירות היפים.
שעשה שמן מזיתים שאינם טבל.
כדי שלא תצא תקלה שיבואו להשתמש בשמן זה לאכילה אין לתת את השמן
אמנם זיתים העומדים לאכילה שנקנו מהגוי ונמלך לעשות מהם שמן לא יפריש בבקבוקים רגילים ,אלא בבקבוקים או מיכלים שמודגש עליהם לא למאכל [כמו
מהזיתים כלל אלא רק לאחר עשיית השמן יפריש מהשמן .ואם הפריש מהזיתים יש
אומרים שעלתה לו ההפרשה [הר צבי סי' פו,ד ואול"צ שביעית פרק ד' סוף הערה המיכלים המצויים לחומרי ניקוי].
א] ,ויש אומרים שצריך לחזור ולהפריש [הגר"ש סלנט וכן כתב בדרך אמונה פ"א
מתרומות צה"ל רנג בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל] .הערה :כל האמור לעיל לענין בזמנינו הרבה מתעשיית הזיתים והשמן מצויה יותר במגזר הערבי ולכן הנידונים
בהם הם שונים משאר פירות וירקות ,ונציין מספר שאלות בדיני תרומות ומעשרות
הזיתים הנקנים מהגוי לעשיית שמן הוא נכון גם לגבי ענבים הנקנים מהם לעשייין.
הנוגעים לזיתים ושמן בזמנינו.
שמן סויה וקנולה
א] שאלה :קנה זיתים מהגוי לאכילה וכבשם בביתו האם חייב בתרומות
היות ופולי הסויה אינם גדלים בארץ ישראל אלא בחוץ לארץ לכן הם פטורים ומעשרות.
מתרומות ומעשרות .ובכל זאת בעבר התקיים פולמוס גדול בשמן סויה האם הוא
מחויב בהפרשת תרומות ומעשרות והסיבה כי מיצוי השמן נעשה בארץ ,ונחלקו תשובה :הכלל הוא שפרי שנגמרה מלאכתו אצל הגוי הוא פטור מתרומות ומעשרות
הדעות בזה יש שטענו שמיצוי השמן נחשב לגמר מלאכה המחייב בתרומות ומעשרות, ברוב הפירות גמר מלאכה הוא איסוף הפירות לתוך כלי .לעומת זאת בזיתים מכיון
ומכיון שהוא נעשה בארץ הרי שחייבים להפריש משמן הסויה תרומות ומעשרות. שאינם ראוים לאכילה בלא לכובשם ישנם הסוברים שהכבישה היא הגמר מלאכה
וישנם הסוברים שגמר מלאכת הסויה הוא איסוף הפולים מהשדה כשאר פירות ולפיכך זיתים שגדלו ביד גוי וכבשם ישראל חייבים בתרומות ומעשרות וכך דעת
וירקות ,ומכיון שאיסוף זה נעשה בחו"ל הרי שהשמן הנעשה בארץ פטור מתרומות הרדב"ז והאריז"ל .אמנם דעת מרן הבית יוסף והחרדים והשל"ה והפאת השולחן
ומעשרות .טענה זו מתחזקת לפי הממצאים שפורסמו שרוב השימוש בפולי הסויה שאין חילוק בין זיתים לשאר פירות וגמר המלאכה של הזיתים הוא האיסוף מהעץ,
הוא למאכל ולאו דוקא לשמן .להלכה דעת החזון איש ועוד פוסקים לחוש ולעשר את והקונה זיתים מהגוי פטור מלהפריש שהרי הגוי גמר מלאכתם .הרוצה להחמיר
שמן הסויה בלי ברכה .אמנם יש החולקים ולשיטתם שמן הסויה המיוצר בארץ פטור כדעת הרדב"ז ולהפריש תרומות ומעשרות מזיתים שנאספו על גוי לא יברך על
מתרומות ומעשרות .בועדות כשרות מסויימות נוהגים כדעת החזון איש ומפרישים
תרו"מ משמן הסויה בלא ברכה .בזמנינו רוב שמן הסויה מיובא מחו"ל כשהוא שמן, הפרשה זו להרחבה עי' משפטי ארץ פרק ז' סעי' י ובהערה .12
דהיינו שגם המיצוי נעשה בחו"ל ולכו"ע אין צריך להפריש ממנו תרומות ומעשרות.
עוד נפקא מינא יש במחלוקת זו בזיתים של ישראל האם יכול להפריש תרומות
אפשר לראות הסימון על עטיפת הבקבוק אם השמן מיובא. ומעשרות קודם הכבישה או שאין לו להפריש רק לאחר הכבישה ,לסוברים שהכבישה
היא הגמר מלאכה אין להפריש עד לאחר הכבישה ואילו לסוברים שהגמר מלאכה
הנידון שדנו בשמן סויה ,קיים גם בשמן קנולה אך למעשה מכיון שמייבאים אותו
לאחר המיצוי כשהוא שמן ,הרי שהוא פטור מתרומות ומעשרות. הוא האיסוף מהעץ יכול להפריש קודם הכבישה,
הערת המערכת :לפי בירור שערכנו חברת 'שמן חיפה' מייצרת שמן קנולה בארץ, ב] שאלה :קנה מהגוי זיתים העומדים להוציא מהם שמן ועשה הישראל מהם
ואינה מפרישה תרומת מעשר ,ולפי החזו"א צריך לעשר ,במיוחד שקנולה אין לו שמן האם צריך להפריש תרומות ומעשרות והאם יברך על הפרשה זו?
שימוש חוץ משמן. תשובה :זיתים העומדים לשמן הגמר מלאכה שלהם הוא לאחר עשיית השמן ומכיון
שהישראל עשה את השמן הוא צריך להפריש תרו"מ ,ולדעת החזון איש ועוד פוסקים
שמן כותנה ,שמן פשתן ,שמן חמניות יברך על הפרשה זו ,אמנם יש שנהגו שלא לברך בפירות שגדלו ביד גוי וטעמים
שונים נאמרו במנהג זה [עי' ברכי יוסף יו"ד סי' שלא אות כג] ,אך מי שאין לו מנהג
שמן כותנה – ישנם הפוטרים מתרומות ומעשרות כיון שאין גרעיני הכותנה אינם
משמשים מאכל לאדם כמות שהם .ויש החוששים ומפרישים בלא ברכה משום ברור בזה יכול לברך.
שגרעיני הכותנה עומדים למיצוי .עי' משפטי ארץ פרק א' סעיף יא. ומכל מקום בהפרשה זו שמפריש ממה שגדל ברשות הגוי הרי הוא פטור מנתינת
המתנות ללוי ולעני מכיון שגדילת הפירות היתה ברשות הגוי שאין לנו כח לחייבו
שמן פשתן – יש להפריש בלא ברכה משום שבזמנינו אין זרע הפשתן משמש לרוב בהפרשת תרו"מ ,והקונה מהגוי אומר ללוי או לעני אני באתי מכח איש שאין אתה
בני אדם כמאכל רגיל ,ורק הטבעונים ושוחרי הבריאות משתמשים בו ,מכיון שכך
יש לדון שאינו נחשב כאוכל אלא כתרופה הפטורה ממעשרות .מאידך מכיון שהיה יכול ליטול ממנו כלום.
עליו שם אוכל אפשר שאין פוקע ממנו שם זה אפילו כשרק מיעוט משתמשים בו,
במקרה שהישראל לקח את הזיתים שגדלו ברשות הגוי לבית הבד שהוא בבעלות
ולכן יש להפריש בלי ברכה. גויים והגוים עשו לו את השמן ראוי לחוש לדעת המחייבים להפריש תרומות
ומעשרות אך לא יברך על הפרשה זו .להרחבה עי' משפטי ארץ פרק ד' סעי' ב,ד,י.
שמן חמניות – המיוצר בארץ חייב בתרומות ומעשרות כרגיל.
ג] קנה זיתים מישראל לעשות מהם שמן האם יכול לעשר מהזיתים קודם
עשיית השמן או שחייב לעשר מהשמן?
טז .העולה להלכה ולא למעשה מכל מש"נ: שלא נשרה החלב מעל"ע ,ומצדד להחמיר וסיים בצ"ע. היתר בכלי ,האם חשבינן זמן אב"י מסוף שעור כבישה,
והיד יהודה נקט בציור דומה ,ששהה מים בכלי מעל"ע, שאז נכנס טעם האיסור לכלי ,ואם עברו מעל"ע מאותו
א .גדולי האחרונים החמירו שיש בליעה בכבוש ,גם ממה ואח"כ נפל שם איסור לח מיד נבלע האיסור בכלי .וכן רגע ,התבשיל מותר .או כיון שהאיסור המשיך לשהות
שדבוק על דופן הכלי וכיוצ"ב ,אך המנהג להקל כמ"ש בכלי עוד איזה זמן ,חשבינן המעל"ע להפכו לאב"י ,מזמן
בבשר הנ"ל ונפל חלב ,מיד נאסר הבשר. שערו את האיסור מן הכלי ,דעד אז נמשכה הבליעה בכלי.
ביד יהודה.
והדר"ת כתב בשם ערוגת הבושם ובשם הטוטו"ד שלא וצדד ,שלדעת הרא"ם דהבליעה והפליטה בכבישה נעשים
ב .בפסח יש מחמירים טפי ,ונפ"מ לבקבוק יין שכורכים נאסר אא"כ עבר שיעור כבישה מחדש ,וכן נוטה הדלתי רק בסוף כ"ד שעות ולא מעט מעט כל הכ"ד שעות [והכי
סביבו או תוקעים אותו באמצע עוגה וכדו'. נקטינן ,כדמוכח מדיני כבוש לענין חמץ בפסח] .צריך
תשובה. מעל"ע מחדש ,לבליעה החדשה .היינו שא"צ מזמן שערו
ג .בהובלת שמן כשר ושמן פסול משך כמה ימים ,ויש את האיסור[ .כשלא שהה עוד כ"ד שעות] .ובשם החמודי
ביניהם דופן משותף ,יש להחמיר שהכבישה תפלוט טו .ועולה מדברי הפוסקים שנחלקו ביסוד הנ"ל ,אות
מהדופן ,אחר שנבלע בדופן השמן הפסול בשעור כבישה, י"ג ,וקשה להכריע בלי ראיות ,ולכאורה צריכין להחמיר, דניאל נראה להחמיר.
בפרט כשנוגע באיסורי תורה .ממילא בנדון הובלת השמן
אע"פ שלא עבר שעור כבישה מחדש. הכשר והפסול ,אף אם ננקוט כהיד יהודה בנוגע לבליעה ג .בשם החמודי דניאל נסתפק אם שרו בשר במים מעל"ע,
מעבר לעבר ,מ"מ להפליט מהדופן יש מקום להחמיר. ואח"כ נתנו חלב במים אלו ,אם נאסר הבשר מיד ,אף
ד .כנ"ל לענין הובלת חלב כשר וחלב עכו"ם ,לכתחילה
ראוי להחמיר ובדיעבד מותר. ובנוגע לאיסורי דרבנן ,קשה לאסור בדיעבד.
מאורות הכשרות ׀ כסלו תשע"ט 13

