Page 92 - 2ממורה מנהל למנהיג
P. 92

‫הדרך לעורר מוטיבציה בתלמידים –‬
                             ‫מצפן אל אבני הראשה בדרך זו! | ג'יבלי דרור‬

      ‫ביום שבו היה לי שיעור‬  ‫בסופה של אחת מהרצאות שלי ניגש אלי איש צעיר מקרב הקהל ושאל‬
     ‫קריאה עם המורה הייתי‬    ‫אותי אם יוכל לשתף אותי בסיפור‪ .‬הוא נראה מוטרד והעידו על כך ידיו‬
 ‫נכנס לשירותי הבנים במהלך‬    ‫הרועדות‪ ,‬לקחתי כיסא ישבתי ובקשתי ממנו לשבת לצידי‪ .‬הוא התחיל‬
 ‫ההפסקה‪ .‬לוקח את משקפי‬       ‫לספר אבי יצא מחיי כשהייתי בכיתה ג'‪ ,‬ירדתי בוקר אחד והוא לא היה‪.‬‬
‫הקריאה שלי ושובר את אחת‬
    ‫העדשות שלהם בכיור או‬         ‫הוא פשוט ארז את חפציו ועזב את אמי‪ ,‬את שני אחיי הגדולים ואותי‪.‬‬
‫פשוט מעוות את המסגרת עד‬
 ‫שהייתה נשברת לחצי‪ .‬הייתי‬    ‫זה היה לפני שבע עשרה שנה ומאז לא ראיתי אותו ואינני יודע היכן הוא‪.‬‬
    ‫ניגש למורה מיד בהגיעה‬    ‫הייתי הצעיר מבין שלושה אחים‪ ,‬הקטן והחלש מכולם‪ ,‬כתוצאה מכך אבי‬
   ‫לכיתה ומסביר לה שאינני‬
‫יכול לקרוא באותו היום משום‬                                   ‫נהג להכות אותי‪ .‬הוא לא נזקק לסיבה‪.‬‬
‫שמשקפיי נשברו עשיתי זאת‬
   ‫מדי יום חמישי בכל חודש‬           ‫הוא היה מושיט זרועו מעבר לשולחן וסוטר לי ללא התגרות מצדי‪.‬‬
      ‫במשך חמישה חודשים‬
  ‫מתוך ידיעה ברורה שכאשר‬     ‫כאשר עשיתי טעות או חטאתי במשהו חטפתי‪ ,‬מה שאחיי כינו מכות‬
 ‫אראה להוריי את המשקפיים‬     ‫אמבטיה אבי היה גורר אותי לחדר האמבטיה סוגר או נועל את הדלת‬
      ‫השבורים‪ ,‬אזכה למכות‬
                                                        ‫אחרינו ופשוט מכה אותי עד שהתעייף מכך‪.‬‬
        ‫אמבטיה באותו ערב‪.‬‬
                             ‫מן המכות האלה לא יכולתי לחמוק‪ ,‬אם רצתי למקלחת הוא היה שם‪,‬‬
                             ‫אם התחבאתי מאחורי האסלה –הוא היה שם‪ ,‬אם הייתי מנסה להסתתר‬

                                                                      ‫בארון המגבות –הוא היה שם‪.‬‬

                               ‫מכות האמבטיה נשמרו לסיטואציה שבהן הפרתי כלל או עשיתי טעות‪.‬‬

                             ‫בכיתה א' לא הצלחתי לקרוא‪ ,‬התאמצתי והתאמצתי לפענח את הצופן‪,‬‬
                             ‫אבל פשוט לא הייתי מסוגל לעשות זאת‪ .‬באותו זמן הייתה בבית הספר‬
                             ‫שיטה ייחודית ללמד קריאה‪ ,‬לבקש מהתלמידים החלשים להקריא בקול‬
                             ‫בפני הכיתה כולה‪ .‬הטקס הזה היה מביך מאוד עבורי אבל פיתחתי שיטה‬

                                                                               ‫להימנע מן המבוכה‪.‬‬

                             ‫ביום שבו היה לי שיעור קריאה עם המורה הייתי נכנס לשירותי הבנים‬
                             ‫במהלך ההפסקה‪ .‬לוקח את משקפי הקריאה שלי ושובר את אחת‬
                             ‫העדשות שלהם בכיור או פשוט מעוות את המסגרת עד שהייתה נשברת‬
                             ‫לחצי‪ .‬הייתי ניגש למורה מיד בהגיעה לכיתה ומסביר לה שאינני יכול לקרוא‬
                             ‫באותו היום משום שמשקפיי נשברו עשיתי זאת מדי יום חמישי בכל חודש‬
                             ‫במשך חמישה חודשים מתוך ידיעה ברורה שכאשר אראה להוריי את‬
                             ‫המשקפיים השבורים‪ ,‬אזכה למכות אמבטיה באותו ערב‪ .‬בעודי מהרהר‬
                             ‫על אותו נער מסכן אני נזכר שהייתי עד לסיפור נוסף‪ .‬באחד מבתי הספר‬
                             ‫בדרום מנהלת בית הספר נכנסה לחדר מורים כולה נסערת ראיתי אותה‬
                             ‫רועדת‪ ,‬נגשתי והבאתי לה כיסא וכוס מים המתנתי זמן מה ואז נגשתי‬
                             ‫אליה בשנית ושאלתי אותה מה קרה‪ .‬היא התחילה לספר לי שדמעות‬
                             ‫בעינה וכולה נרגשת ונסערת אני חוזרת עכשיו מביקור בית אצל תלמיד‬
                             ‫עולה חדש יחד עם מחנך הכיתה‪ .‬החלטנו לערוך ביקור בית לאחר שראינו‬
                             ‫שהתלמיד נעדר רבות ואינו מתפקד כלל מבחינה לימודית‪ ,‬תוך שהיא‬

                                                               ‫מספרת‪ ,‬דמעות מציפות את עיניה ‪.‬‬

                             ‫נכנסנו לבית וחשכו עיננו היא ממשיכה לספר ראינו את התלמיד שוכב על‬
                             ‫חתיכת מזרון מרופט בחדר מסכן ועלוב בגדיו זרוקים על הרצפה צחנה‬
                             ‫בחדר‪ .‬לכלוך בכל מקום ואימו יושבתש בסלון על כיסא פלסטיק ישן‬
                              ‫בחוסר כל‪ .‬נכנסו למטבח וחשכו עיננו חוסר כל‪ ,‬רעב ממש היא אומרת‪.‬‬
   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97