Page 138 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 138
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
שניהל בראשו עם חבריו וניסה להסביר שוב בבליל של ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנית-יהודית-
ָּּטא ַּמ ִזי ְׁג 119כי על אף הזדהותו עם סיפורו קורע הלב ,אין דבר אשר יכול
לשנות את העובדה כי ָּקא ִדי אל־ ָּיהּוד אל־ ַּח ִכים איננו בנמצא,
' ָּס'א ֶפאר ע ַּלא ָּמדי ַּנאת א-שָאטיָּ ,פא ֶהם? תחזור ַּבא ְׁעד ַּס ְׁב ַּעה ַא ַּיאם'120
וסימן באצבעותיו את המספר שבע.
אולם לא התיאור העובדתי [נסע לעיר החוף] ואף לא הפתרון ההגיוני המוצע
[תחזור בעוד שבעה ימים] לא הועילו להרגעת האיש הנסער שהמשיך בהפצרותיו,
עובר מתחנונים לבקשות ,מבקשות לדרישות ומדרישות ,לתביעות
המעוטרות ברמזי איום עדינים .משהבין ָּד ִריס ָּג'אטּו כי כשלו מילותיו
מהניב התוצאה הרצויה ,החליט להשתמש בטיעון העתיק אשר מעולם לא
הכזיב את ה ָּג' ָּפא ָּרה במשאם ומתנם עם הבריות,
'ּו ָּוא ַּלא ִהי ּו ְׁח ַּיאתַּ -ר ִבי 121אני לא זז ִמןֹּ -בה בלי ּו ָּוא ַּראק! לא תביא לי
ּו ָּוא ַּראק ,כּול ַאלָּ -ג' ָּפא ָּרה באים פה ושוחטים את הכפר שלכם! עכשיו תלך
תביא לי ו ַּוא ַּחד ַּח ִכים ָּיהּודי שיכתוב לי ּו ָּוא ַּראק בשביל הבת של הָא ְׁמ ַּג'אר!
אף שדי באיומו של הערבי הכחול כדי להצדיק את החלטת ָּב ֲע ַּדאש
לעשות את אותו המעשה ,הידוע כיום לשמצה ,נציין גורם נוסף המצטרף
להגנתו .חמורו הנּו ִבי של ָּד ִריס ָּג'אטּו העמוס לעייפה בכדי שמן ,סלי
תמרים ומחרוזות תאנים .קר וסוער היה חורף אותה השנה ,יבול האדמה
התדלדל ועדרי הצאן התמעטו .בהתמעט הצאן ,מתמעטות השחיטות
ומצטמצמת כמות הבשר שמקבל ִרי ִבי ,מקור הכנסתו העיקרי .כדי לשבור
שבר לביתו ,נאלץ ִרי ִבי ִישּו ַּע באותו חורף לכתת רגליו אל עיירת החוף שם
תמצא תמיד פרנסה לשוחט הגון ודרשן מוכשר .אולם מסעו של ִרי ִבי ִישּו ַּע
התארך ,ב ְׁח׳ ַּזאנה 122של משפחת ָּחיּון לא נותרו אלא שאריות מזון
מעופשות ו ָּב ֲע ַּדאש היה פשוט רעב .יתכבדו כל אותם הדנים את ָּב ֲע ַּדאש
119שפת שבטי ה ְטּוו ָּאר ַגה
120נסע לעיר החוף ,מבין? תחזור בעוד שבעה ימים
121נשבע בחיי אלוקים
122ארון לשמירת מזון
128
