Page 147 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 147
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
לב המתבגרים .כיוון שלא היה זה מעשהו של נער ממשפחה נחותה אלא
בן למשפחת ָּחיּון ,ליבת זהותה של הקהילה ,יכלו הצעירים לחוש הזדהות
מבלי לחשוש כי יוצאים הם את גבולות הקהילה .אולם אותה סיבה עצמה
גרמה לגברים הבוגרים ,בעיקר לזקני הכפר ,לזעזוע עמוק אשר ,בדומה
לתגובתו של אביו ,הפך לסלידה ועוינות כלפי ָּב ֲע ַּדאש.
אילו בנער ממשפחה פשוטה מדובר היה ,הבועט במסורת כעגל ֹלא ֻל ָּמד
לא היה מעורר המעשה תגובה כה קשה .הזקנים היו דנים בסיפור בביטול
סלחני ואולי אף רומזים ,בחיוך מסתורי ,על מעשי משובה שעשו הם עצמם
בנעוריהם ,מבלי לפרט ,כמובן .הזקנות היו מרגיעות את אמו המבוישת
וממליצות בחום להזדרז ולהכניסו לחופה ,שכן טוב לגבר כי ישא עול
בנעוריו ואין עול לנפש כעּולן של נישואין .אולם נער זה ,מרחם אמו
הוקדש להנהיג את בני הכפר ,להורותם הדרך בה ילכו .אם מורם המיועד
של בני ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא ינהג בפחז וקלות ראש ,מה יהא על רוח פשוטי העם? אם
ְׁב ַּנ ַּחל ש ֹּוטף תיפול ָּח ָּר ָּבה מה יעשו מי ג ִבים? כדרכם של חכמים היודעים
את כל המילים אך מבינים כי יפה מהם השתיקה ,לא הכבירו הזקנים דברים
בנושא .אולם צקצוקי לשונם ,העוויות פניהם והצמצום המודאג של
גבותיהם המלבינות ,הבהירו יותר ממילים למתבונן חד האבחנה עד כמה
דעתם אינה נוחה ממעשיו של ָּב ֲע ַּדאש ָּחיּון .אמנם [שלא כגרסתו השגויה של ָּבנֻו ַּואס
ה ַּח ַּכו ַּוא ִתי כי עד אז זכה לתמיכה בלתי מסויגת של זקני הקהילה] ,עוד טרם מעשה הונאת הערבי
הכחול הסתייגו רוב הזקנים מ ָּב ֲע ַּדאש והליכותיו .אולם אף מיעוטם של
הזקנים ,אלו שעד אז הביטו בחיבה בחיוניותו של ָּב ֲע ַּדאש וראו בה משובת
ילדות העתידה לחלוף ,שינו פניהם והחלו להביט בו במבט המרוחק
והעויין השמור לילדים מוזנחים מאותן משפחות ידועות שכל קהילה
נאלצת לסבול.
עם הזמן ,השכילו גם הצעירים לתקן טעותם וראו עין בעין עם הזקנים
את חומרת מעשהו של ָּב ֲע ַּדאש ולא נותרו לו תומכים בכפר אלא קומץ
פרחחים פוחזים .בינם לבין עצמם ,לא בפני נשותיהם [ששיחתן היא חיותן ומלוא כל
הארץ רכילותן] ובוודאי לא בנוכחות ִרי ִבי ִישּו ַּע [כדי לא לצערו] ,העזו הזקנים להביע
137
