Page 144 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 144
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'המשלוח' וחזרה לעיסוקיה כשהיא מורה לנערים להפסיק להשתולל
ולהכניס את המזון אל ה ְׁח׳ ַּזאנה 129בטרם ירד החושך.
אם היה מסתפק ָּב ֲע ַּדאש במזלו הטוב ושותק ,ייתכן והיה האירוע מסתיים
ללא תוצאות חמורות .אולם הוא לא התאפק ויצא יחד עם סּוסּו למסע
הופעות רברבני בין נערי הכפרָּ ,ב ֲע ַּדאש מספר וסּוסּו מוסיף עיטורים
והפרזות ברקע ,אודות הסכנה האיומה אליה נקלע ,קור הרוח שהפגין
והפיקחות הנועזת בה הערים על האויב .לאחר שמיצו את קהל שומעיהם
הצעירים החלו להסתובב עם סיפורם בין ה ָּח ְׁפר ֹּות ,משעשעים את הגברים
המשועממים המושבתים מעבודתם מחמת השלג ואת הנשים הזקוקות
להפוגה קומית מהטיפול בילדיהן ובבעליהן היושבים בבית ומפריעים להן
במלאכתן.
גם ב ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת ָּחיּון היה אותו שבוע נעים ומענג כאשר לראשונה
באותו חורף אומלל אכלו בני הבית לשובע .אולם אז שב ִרי ִבי ִישּו ַּע ממסעו
לעיר החוף ְׁזו ָּוא ַּרה ,שמע את אשר אירע וזעמו לא ידע גבולות.
'י ַּאִ -כילב! ,י ַּא-מּו ַּמר!' איבד ִישּו ַּע את עשתונותיו' ,לא די שביזית את
קדושת ה ְׁכ ִתי ָּבאת ,מורשת אבותיך ,היית צריך לפרסם את ה ְׁחשּו ַּמה130בכל
הכפר?!'.
'רק רציתי להתבדח מעט עם חברי' הצטדק ָּב ֲע ַּדאש' .וחוץ מזה' הוסיף,
'מה בושה בכך שאמי ואחיותיי הרעבות אכלו מעט בחורף הקשה הזה?'
'ולא עלה בדעתך כי הסיפור יתגלגל בין הנשים ומשם לרוכלים ומשם
לאנשי השיירות?' צעק ִרי ִבי ִישּו ַּע כשהוורידים בצווארו עומדים להתפקע.
'כמה זמן ייקח לדעתך עד שהסיפור יגיע לָא ְׁמ ַּג'אר? ואז מי יגן עלינו מפני
זעם ַּה ָּג' ָּפא ָּרה?'
129תיבה נעולה לשמירת מזון
130הבושה
134
