Page 145 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 145
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
ָּב ֲע ַּדאש ,התפעלות הנערים מסיפורו נושבת כרוח בגבו והר'ּו ָּלה החצופה
יושבת על כתפו ,השיב ל ִרי ִבי ִישּו ַּע בעזות מצח' ,אז אולי תכין ְׁכ ִתי ָּבא
אמיתית ,ש ִת ְׁמ ָּנע מהערבים הכחולים לפגוע בנו?'
התשובה המרושעת פגעה בנקודת חולשה כואבת בחומת אמונתו
המוצקה של ִרי ִבי ִישּו ַּע .העובדה כי אכן מסוגלות ה ְׁכ ִתי ָּבאת וה ְׁק ִמי ָּעאת
להגן מפני שדים ורוחות רעות ,אולם חסרות ערך מול אוייב בשר ודם' .על
האבות לנהוג במתינות בבניהם ,לבל ירחיקום' חינך ִרי ִבי ִישּו ַּע את בני
קהילתו' ,אין להעניש את הבנים מתוך כעס ,אלא במחשבה תחילה' וכך
הקפיד לנהוג גם בעצמו .אולם תשובתו המזלזלת של ָּב ֲע ַּדאש הציפה את
סכר מתינותו של ִרי ִבי ִישּו ַּע בגל זעם עכור שגרם לו לתלוש מקיר ה ָּח ְׁפ ַּרה
את רצועת זנב התיש [שתלתה שם לשם הרתעה והעלתה אבק מחוסר שימוש] ,לצוות על בנו
לרכון מעל אבן טחינת הדגן ולהלקותו בכל כוחו .תוך שהוא אוחז באבן
הטחינה בשתי ידיו ,נדרש העבריין עז המצח לחזור אחר כל מלקה על
הפסוקֹּ ' ,עכר בית ֹּו ,ב ֹּוצ ַּע ָּב ַּצע ְׁוש ֹּונא ַּמ ָּת ֹּנת ִי ְׁח ֶיה' .131זמן כה רב נמשכו
המלקות עד שכמעט פרחה נשמת שלושתם ,האב הנסער ,הבן המיוסר
והאם הצופה מבועתת בהתפרצות הזעם החריגה של בעלה המאופק.
שבוע לאחר מכן ,בטרם הספיקו השניים להתאוששָּ ,ב ֲע ַּדאש מהמלקות
שחטף ו ִרי ִבי ִישּו ַּע מאובדן השליטה העצמית שגרם לו בנו ,התדפק האסון
על דלתם .ילדים ששיחקו בפאתי הכפר דיווחו כי ראו ארבעה לוחמי
ְּׁטּווָאר ַּגה כחולים רוכבים בשביל העולה אל הכפר מדרוםִ .רי ִבי ִישּו ַּע אשר
ציפה לגרוע מכל ,הורה למשפחתו להיטמן עמוק ככל האפשר בתוך
ה ָּח ְׁפ ַּרה .הוא עצמו טיפס אל מחוץ ל ָּח ְׁפ ַּרה ,נעל מאחוריו את פתח
ה ְׁס ְׁק ִעי ָּפה והמתין לקיצו המובטח ,מקווה כי לפחות על בני ביתו יחוסו
המרצחים .כשנשמעו טפיפות פרסות הגמלים המתקרבים ,הוריד ראשו
והמתין במחוות הכנעה .משהעז להרים עיניו אל האורחים ראה לתדהמתו
ארבעה ערבים כחולים מזוינים בחרבות הכורעים על הקרקע המאובקת
131משלי ט"ו ,כ"ז
135
